סיפור עם עתיק מספר על אדם עצוב שהגיע לפסיכולוג. הפסיכולוג ישב עמו במשך שעות ארוכות, הציע תרופות ומדיטציות שונות, אך מאום לא הועיל. לבסוף אמר הרופא: "הייתי מציע לך להשתתף במופע הקרוב בהיכל התרבות בעיר, בדחן מפורסם מאוד הולך להופיע שם. כל מי שהשתתף חזר עם בטן כואבת מרוב צחוק. כדאי לך להשתתף במופע; אולי הוא יוציא אותך מעצבותך התמידית". הרים הפציינט עיניים מלאות כאב: "אדוני הדוקטור, הבדחן הוא אני".

מסקנה? אל תשפוט אדם לפי מראהו החיצוני. תמיד נסה להביט לעומק.

חג הפורים מתקרב, ועמו מגיע מנהג האהוב כל כולנו: התחפושות. ישנם הטוענים כי למעשה פורים הוא היום היחיד בשנה בו אנו לא מתחפשים. אנו בוחרים להתחפש לדמות מוערצת אותה אנו רוצים לחקות, או למשאלה כמוסה שמעולם לא הצלחנו להגשים. כך או כך, בפורים נוכל ללמוד המון על ה'פרצוף מאחורי המסיכה'.

על ההורים והמורים לתת על כך את הדעת. לפעמים, ילדים בוחרים להתחפש לדמות שלילית כמו שודד ים, דמות אלימה מסרט טלוויזיוני, ואפילו להמן הרשע. עלינו לחשוב: האם, בתת-מודע, הילד מזדהה עם הדמות השלילית הזו והוא ירצה לחקות אותה, כשיגדל?

המורה או ההורה צריכים לשוחח עם הילד בעדינות, להסביר לו שאנו תמיד צריכים להיות דמות חיובית והוגנת.

ומה יהיה על הדמויות השליליות? הם, שייכות לסרטים.