אמא אחת מודאגת שאלה אותי לאחרונה: "הילד ביקש ממני משהו ואמרתי לו 'לא', ואחרי זמן שיניתי את דעתי. האם הילד יראה זאת כחולשה"?

הסברתי לאם המודאגת שאם הילד סיפק נתונים נוספים ולכן שינית את דעתך, תוכלי להשתמש במשפט כמו "מכיוון שהוספת כעת ש..." או "בשל המצב המשתנה... אשקול מחדש את החלטתי ואחליט בהתאם". בין אם אמרת קודם 'כן' או 'לא', תמיד תוכלי לשנות את החלטתך. למעשה, זהו לקח חשוב שעל הילד להפנים: תמיד יש מקום לגמישות, וגם הורים יכולים לטעות.

תוך כדי שיחה, נזכרתי בסיפור עממי על רבי אחד, שמי שחפץ להתקבל אצלו היה צריך לחכות שבועות ארוכים. כשהגיע היום המיוחל, היתה נכנסת קבוצה של עשרים אנשים, אך כל אחד יכל לגשת אליו ולדבר עמו בפרטיות. באחד הפעמים, אדם נדחף ונכנס שלא לפי התור. כשהוא ניגש אל הרבי, אמר לו הרבי: "אני רואה ששמך לא מופיע ברשימה. אני המורה שלך, ולפיכך אני רוצה ללמד אותך לקח חשוב בחיים: לא תמיד אתה צודק. תעזוב בבקשה את החדר, תחכה בתור כמו כולם וכשיגיע תורך אקבל אותך". האדם היה מאוכזב מאוד. היה לו נושא דחוף לשוחח עם הרבי, והתור יכול לארוך שבועות ארוכים...

תוך כדי שהוא יוצא את החדר הוא שמע את הרבי קורא לו בקול רך: "שוב לכאן, בני. אני רוצה לשמוע את שאלותיך. מכיוון שאני הוא המורה שלך, אני רוצה ללמד אותך לקח נוסף, חשוב לא פחות: גם אני, המורה, לא תמיד צודק"...

אם נתעקש לטעון שאנו תמיד צודקים, כיצד נוכל ללמד את ילדינו אחרת?