אני לא סובלת אותן

שלום לכבוד הרב.

בתקופה האחרונה עברתי חוויה אישית משמעותית מאד. אני מרגישה שאינני מסוגלת להכיל אנשים שמתנהגים בצורה שלילית. אני לא רוצה להשמיץ ולא לפגוע באף אחד, חלילה, אבל כתוצאה מכך הרגשתי צורך להתנתק חברתית מהשותפות שלי בעבודה, בגלל התנהגויות שליליות כמו רכילות, מניפולטיביות ושקרנות. סליחה על הביטוי, אבל אני לא סובלת את חברתן.

זה גרם לנתק חברתי ורגשי ביני לבין החברות בעבודה, וקשה לי מאד להגיע בכל בוקר למשרד ולהעמיד פנים כאילו הכול בסדר. נכנסתי לפלונטר ואני לא מוצאת דרך להיחלץ ממנו.

יש לך עצה עבורי?

לחיות בחברה ולהשפיע

מטבע הדברים, קשה לתמצת חוויה אישית ותחושות פנימיות בכמה שורות. לכן, אני מניח שבהחלט ייתכן שאינני מסוגל להבין עד הסוף את המצוקה שלך. אבל בכל זאת, אם הבנתי נכון, המצפן המוסרי שלך הנחה אותך לנקוט בגישה של התבדלות חברתית מטעמים ערכיים, אלא שההתנהגות הזו יוצרת אי-נעימות ביחסים שלך עם הסביבה ואף מועקה פנימית בלתי מוסברת.

אם כך, אציע לך את התשובה הטובה ביותר בעיניי:

הקדוש ברוך הוא ברא את בני האדם כיצורים חברתיים. הרמב"ם (הלכות דעות, פרק ו) מנסח זאת במשפט המפורסם: "האדם הוא מדיני", כלומר: האדם הוא טיפוס חברותי שזקוק לחיי חברה. לכן, הסתגרות ונתק מחברים עלולים לקלוע אותנו למצוקה רגשית קשה מאד, כי החברה היא צורך קיומי עבורנו.

אבל יש כאן צד נוסף, שאולי לא שמים לב אליו. האדם הוא לא קוף. גם הקופים והפילים הם יצורים חברתיים; היתרון ביחסים החברתיים שלנו בני האדם הוא שיש להם ייעוד ומטרה. הצורך שלנו בחברה אמור להפוך אותנו למובילי שינוי. אנחנו מבלים עם חברים ומתקשרים עם אחרים לא סתם כדי להעביר את הזמן בכיף או למצוא תמיכה מחברים קרובים, אלא במטרה להשפיע על האנשים שסביבנו ושאיתם אנחנו באים במגע.

וזה בדיוק הפתרון לדילמה שלך: עלייך לזכור שלא את המצאת את עצמך אלא בורא העולם, והוא גם זה שזימן אותך לסביבה ולסגנון החברה הספציפית שאליה הגעת. ולא רק זה, הוא גם זה שנתן לך את היכולת להתבונן ולהבחין בתקלות ובבעיות שעשויות להימצא אצל החברות שלך. ובשביל מה? לא כדי שתימלטי ותתנתקי, אלא להיפך – כדי שאת תהיי זו שמשפיעה על חברותייך לטובה ומרוממת אותן. זה הייעוד שלך, כמו של כל אדם – לחיות בחברת בני אדם ולהשפיע עליהם, באכפתיות ואהבה.

כמובן, זה לא אומר שאת צריכה להיות 'מטיפה', ולעמוד בעמדה של התנשאות וביקורתיות. עלייך לעשות זאת בתבונה וברגישות ומתוך תחושת אחריות, ולנסות להשפיע על החברות באמצעות המגע והשיח היומיומי ובעצן היותך מודל להתנהגות מוסרית ומעודנת. כך גם הן יחוללו שינוי בעצמן וירכשו מידות טובות כמו ענווה וצניעות.

אכן, זו משימה קשה מאד להצליח לחולל שינוי עומק באישיותם של אנשים אחרים. אבל יש דרך אחת בטוחה להצליח בה: להתחיל מעצמי. גם בתוך כל אחד מאתנו מתחולל מאבק פנימי בין הרע לטוב. כל יום חדש קורא לנו להתקדם עוד מבחינה ערכית ורוחנית, וכשנפנים את זה ונשפר את עצמנו – נקרין גם החוצה ונשפיע על סביבתנו.

בהצלחה בשליחות חייך!