בשנת תשמ"ג, הרבי פתח שלב חדש במבצע הפצתה של הווית התורה וקבע בכך כי מסריה של תורת ישראל לא מיועדים אך-ורק לבני העם היהודי, אלא לאנושות כולה.

הרבי הורה לחסידיו להציג את הדרכתה של התורה לאוכלוסי העולם כולו והדגיש ברבות משיחותיו בנושא זה באותה שנה, כי בנוסף לכך שהתורה משמשת מורה-דרך לעם היהודי, יש בה גם פן אוניברסלי המתבטא בשבעה עקרונות הקרויים 'שבע מצוות בני נח'.

מצוות אלה, הסביר הרבי, נועדו לרומם את כל ברואי העולם, ובמילוין יסייעו ליצור חברה בריאה המושתתת על אמונה בה'.

בהיותם 'אור לגויים', אמר הרבי, מוטל על היהודים להביא את העולם כולו לאמונה באלוקים. בעבר - בשל סיבות חיצוניות - לא היה ניתן לקיים ציווי זה, אך היום הוא הזמן הנכון לעורר לתחיה את 'תא רדום' זה ולעורר את בני-האדם למלא את תפקידם בשיפור העולם.