לכבוד יום-הולדתו השבעים, קיבל הרבי אלפי מכתבי ברכה ואיחולים מכל רחבי העולם, אך בין המברכים היום היו גם כאלה שהציעו לרבי שאולי כעת - לאחר שנים של עשייה ברוכה ואינטנסיווית בכל תחומי המנהיגות הרוחנית של עם ישראל - הגיע הזמן 'להאט את הקצב' ואולי גם לפרוש.

תגובתו של הרבי להצעות אלה, התחלקה לשתיים: הכרזה על מבצע מיוחד לייסודם של 71 מוסדות חב"דיים חדשים בשנה הקרובה ופתיחה ב'מתקפה חזיתית' נגד המושג 'פרישה'.

בעשר השנים הבאות, דיבר הרבי בהזדמנויות שונות על אי-הצדק הכרוך באילוצם של זקנים לפרוש ממעגל החיים היצירתי. לאחר שנים של הישגים, התריע הרבי, הידע והכשרונות שלהם ייראו עם פרישתם חסרי ערך; בתום שנים של תרומה לחברה, הגימלאים ייהפכו לאוכלי חינם שייאלצו לומר תודה בפה מלא על כל רגע שבני הדור הצעיר יקדישו להם - על שיחה בת חצי שעה עם סבא; על מתנה לרגל 'יום האב' ועוד ועוד - תמונה קודרת מאין כמוה.

"על פניו", הוסיף הרבי (תרגום חופשי), "נראה שיש בשיטה המודרנית מן הצדק, שהרי נכון שאדם מבוגר נחלש פיסית ככל שהוא מזדקן - אך זו בדיוק הנקודה: האם ערכו של אדם נמדד רק בחוסנו הפיזי? השאלה היא, איך בכלל נמדד ערכו של האדם. אם הוא נחלש פיסית אך בה-בעת ידיעותיו, נסיונו וכשרונותיו מתגבשים ומזדקקים - האם זו 'נסיגה' או שמא התקדמות?"...

"אכן", הוסיף הרבי, "בני עשרים יכולים לרקוד לילה שלם בלא הפסקה, בעוד שהורי-הוריהם יתעייפו לאחר דקות ספורות בלבד של ריקוד - אך האדם לא נברא על-מנת לרקוד במשך שעות ללא הפסקה! הוא נברא כדי להפוך את העולם שנולד וגדל לתוכו, למקום טוב יותר - מקום קדוש ומאיר יותר מכפי שהיה בהגיעו אל העולם הזה. יכולותיו המלוטשות של אדם מבוגר, כשרונו המזוקק וחכמתו, עשויים לסייע לו לקרב את סביבתחו האנושית ליישומה של מטרה זו, לא פחות ובמובנים מסויימים אף הרבה יותר מכפי שיוכל לבצע זאת הצעיר".

והרבי לא רק הסביר דברים אלה, אלא פעל רבות ליישומם בפועל. בשנת תש"מ (1980) הרבי ייסד רשת לימוד עולמית למבוגרים, ואמר כי לימוד התורה יעניק משמעות חדשה לחייהם - יחשוף את הפוטנציאל הגלום בהם ויהפוך אותם ל'מגדלי-אור' רוחניים למשפחותיהם ולבני קהילותיהם.

וכיצד חגג הרבי את יום הולדתו ה-80? - ב'התוועדות' ('פארבריינגען') שהתקיימה לכבוד האירוע, אך בפועל שימשה את הרבי פעם נוספת לבמה, ממנה קרא להרחבת פעילותה של חב"ד בעולם.

הרבי נאה דורש היה ונאה מקיים, כפי שמסתבר מדיווחו של אחד המשתתפים באותה 'התוועדות': "ה'התוועדות' החלה בשעה 9.30 בערב והרבי השתתף בה לאחר יום עבודה מלא - ובכל-זאת היה במלוא כוחו. בחלקה הראשון של ה'התוועדות' שנמשך שש השעות, הרבי השמיע דרשות וניגונים חסידיים, ובסיומו חילק באופן אישי מתנה לכל אחד מרבבת הגברים, הנשים והילדים שנכחו ב'התוועדות' - הוצאה מיוחדת של ספר ה'תניא'. המשתתף האחרון באותה 'התוועדות', קיבל את ספר התניא שלו בשעה 6.15 בבוקר..."