ביום שבת בבוקר, יו"ד בשבט תש"י (28 בינואר 1950), נסתלק לבית עולמו הרבי הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף-יצחק.

הרבי התמלא יגון. בחודשים שלאחר-מכן, היה פורץ בבכי לעתים תכופות כששמע את שמו של חותנו או דברים על פעולותיו.

הרבי היה אמנם המועמד הטבעי למילוי מקומו של חותנו בנשיאות חב"ד, אך סירב לקבל על עצמו את התפקיד. הרבי קיבל אלפי בקשות מכל רחבי העולם ליטול על עצמו את התפקיד, אך עמד בסירובו ורק בעבור שנה מיום הפטירה, הסכים ליטול על עצמו את עול ההנהגה.

עם זאת, מיאונו של הרבי התייחס רק לקבלת הנשיאות, וכבר למחרת הפטירה של חותנו, הבהיר לכל עדת החסידים ולכל בית ישראל שהוא מתכוון להמשיך בעבודתו של חותנו ע"ה ואף להגבירה - לקרב ליהדות כל יהודי ויהודי בכל פינה בעולם - ותהיה רחוקה פיסית או רוחנית ככל שתהיה.

בכ' בשבט תש"י (7 בפברואר 1950) - עשרה ימים בלבד לאחר פטירת חותנו - מינה הרבי את הרב מיכאל ליפסקר לתפקיד 'שליח' לקהילת יהודי מרוקו ופתח בעצם במפעל שלא היה דוגמתו בקורות העם היהודי.

מאז עד היום, יצאו ל'שליחויות' דומות אלפי אברכים חב"דיים, בדרך-כלל לאחר סיום לימודיהם ונישואיהם. זוגות אלה ויתרו ומוותרים על טובות-הנאה בכרכים הגדולים ובעיקר על סמיכותם למוקדי לימוד וחיים יהודיים - ויוצאים לעשות את שליחותם במקומות נידחים פשוטו-כמשמעו - גם פיזית וגם רוחנית.

מוסד השליחות הנו ללא ספק אחת התרומות המהפכניות ביותר של הרבי בעיצוב תכניה הפנימיים של היהדות בימינו. לא תהיה זו גוזמא לקבוע, כי מוסד השליחות שינה לחלוטין את פניה של היהדות בחצייה השני של המאה העשרים.

* * *

הרעיון הטמון ב'שליחות' הוא עמוק, אך בה-בעת פשוט: הרבי היה מעוניין להגיע לכל יהודי בכל פינה ברחבי העולם, לחזקו ביהדותו ולהעצים את אמונתו, כדי שיגביר את מחויבותו ליהדות ויזרז בכך את ביאת הגאולה לעולם.

טכנית, הייתה זו משימה בלתי אפשרית לאדם אחד, לכן 'גידל' הרבי 'צבא' של צעירים וצעירות ואמר להם: אני מייפה את כוחכם לייצג אותי. כאשר תצאו למקום שליחותכם - באשקלון, בניו-ג'רסי, באנקורייג' שבאלסקה או בעיירה נידחת בסיביר - אתם תפעלו בשמי. כשתמסרו שיעור, תכשירו מטבח או תנהלו סדר ציבורי - תעשו זאת בתורת נציגיי, בשמי ובדרכי.

הרבי מעודד את החסידים היוצאים לפעילות עם "טנקי המצוות"
הרבי מעודד את החסידים היוצאים לפעילות עם "טנקי המצוות"

המושג 'שליחות' אינו המצאה של הרבי אלא מצב חוקי בהלכה היהודית, המאפשר לאדם אחד למנות אדם שני שיפעל בשליחותו, אך הרבי הפך מושג זה לדרך-חיים שבתחילה הלכו בה עשרות משפחות צעירות, ובהמשך מאות ואלפים.

שלוחיו של הרבי, לא קיבלו רשימת פקודות שניטל עליהם לבצע. הרבי ציפה מכל שליח להיות יצירתי - להגות בעצמו תכניות פעולה, להתאים אותן לצורכי הקהילות המקומיות וליישמן בפועל.

לתפקיד של זה שליח, נדרשו מוטיבציה גבוהה ונכונות לעמוד בכל תנאי, ויהא קשה ומגביל ככל שיהיה ובלבד שהשליחות תימשך - והיתה זו מנהיגותו הייחודית של הרבי שגיבשה תכונות אלה: מודעותם של השלוחים שהם פועלים בעצם בכוחו ומכוחו של הרבי, הייתה תובנה עמוקה, שהעניקה להם כוחות להתגבר על מכשולים שנראו לכאורה בלתי עבירים.

לרבי היה קשר מיוחד עם השלוחים שלו. הדבר ניכר היטב ביום הקודר כ"ז באדר ראשון תשנ"ב, שבו לקה הרבי בשבץ המוחי הראשון. לפני שעזב את משרדו, הרבי סידר את שולחנו שהיה מלא, בדרך-כלל, בערימות ספרים וניירות והחזיר כל פריט למקומו, אך השאיר על השולחן רק פריט אחד - אלבום בעל שלושה כרכים, הכולל את תמונותיהם של כל השלוחים שיצאו עד אז למלא שליחות לרחבי העולם.

***

בהתוועדות שנערכה ביו"ד בשבט, תשי"א (17 בינואר, 1951) לציון יום-השנה הראשון לפטירת חותנו, קיבל הרבי על עצמו באופן רשמי את הנהגת חסידות חב"ד, כלומר את נשיאות התנועה.

כמנהג חסידים, הרבי עשה זאת באמירת 'מאמר חסידות' (שנקרא, אגב, 'באתי לגני') - אמירה המותרת במקרה זה רק לנשיא, ומכאן שבעצם האמירה, האומר מסכים לקבל על עצמו את הנשיאות - ולאחר-מכן אמר הרבי את הדברים הבאים (להלן בתרגום חופשי):

"כאן באמריקה אוהבים לשמוע הצהרה ('סטייטמנט'), דבר חידוש - דבר המבהיל את הרעיון. אינני יודע אם יש צורך בזה, אבל 'אזלת לקרתא עביד כנימוסא' (כאשר באים לעיר, יש להתנהג לפי מנהגי המקום).

"שלוש האהבות - אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל - כולן דבר אחד הן ואי-אפשר להפריד ביניהן, לכן מובן שכל אחת מהן כלולה מלכתחילה זו בזו.

"כאשר רואים יהודי שיש בו אהבת ה' אך אין בו אהבת התורה ואהבת ישראל, צריכים לומר לו, שעליו לדעת כי אהבת ה' לבדה, בלא אהבת התורה ואהבת ישראל, אין לה קיום. מאידך-גיסא, כשרואים יהודי שיש לו רק אהבת ישראל, צריכים להשתדל להביאו לאהבת התורה ולאהבת ה'. יתרה מזו: צריכים להשתדל שפעולתו באהבת ישראל תתבטא לא רק בנתינת לחם לרעבים ומים לצמאים, אלא שיקרב בעטייה יהודים נוספים לאהבת התורה ולאהבת ה'.

"כאשר שלוש האהבות תפעלנה יחדיו, זו מתוך זו, יהיה זה 'החוט המשולש' ש'לא יינתק' ובאמצעותו תבוא גם הגאולה: הסיבה לגלות זו שאנו מצויים בה, היא היפוכה של אהבת ישראל, ובאהבת ישראל תבוא הגאולה במהרה בימינו ממש."

בהמשך לכך, הרבי גם השמיע את ההכרזה שנהפכה עם השנים למוטיב המרכזי בתורתו ובפעולותיו: דורנו זה קיבל משימה - להשלים את כוונת הבריאה המוגדרת בלשון החסידות "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". אנו חיים בדור שיבשר את ביאת המשיח - הזמן בו החיובי והטוב ישלטו בעולם ללא עוררין והאדם אשר נברא בצלם אלוקים, הוא-הוא יהיה זה יביא את האור לעולם כולו.