בשנת תש"ג, פירסם הרבי את ספרו הראשון 'היום-יום' - ספר בפורמט כיס הכולל אימרה חסידית לכל יום מימות השנה. על-אף מראיתו הצנועה, הספר נהפך תוך זמן קצר ללהיט בין רבבות החסידים וחשוב מכן - למורה-דרך בחייו של כל חסיד.

בשנים שלאחר-מכן, הדפיסו חסידיו של הרבי למעלה מ-200 כרכים של מאמרים, מכתבים ושיחות המקיפים כל תחום בתורה - פשט, רמז, דרוש וסוד.

עם זאת, על-אף היקפה הלא יאומן של עסקנותו הציבורית ועל-אף הפעילות התובענית שהרבי עשה על בסיס יומי, מתוך דאגה אישית למצבו הרוחני של כל יהודי באשר הוא, עיסוקו המרכזי של הרבי היה ונותר לימוד התורה. ברוב שעות היום, הרבי היה יושב בחדרו, הוגה בספרי יהדות שונים וממשיך בלימודיו.

אך הרבי לא שמר את האוצר היהודי שזכה בו רק לעצמו, ויצר מסגרת שתאפשר לו לחלוק את הידע החיוני הזה עם כל חסידיו: 'התוועדות' (הנקראת ביידיש 'פארבריינגן') שנמשכה שעות רבות - לעתים בין שבע לשמונה שעות - שבמהלכן הרבי השמיע דברי תורה בנגלה ובנסתר לאלפי חסידים ולא חסידים כאחת, שבאו להתבשם מניחוח תורתו ועומק הבנותיו.

לאחר כל התוועדות כזו, דברי הרבי היו נרשמים ע"י תלמידיו ומועברים לרבי לעריכה והגהה. כשהחומר הושלם, נמסר לדפוס וכך יצאו-לאור במשך השנים עשרות סדרות שונות של שיחות ומאמרים שנאמרו ב'התוועדויות' ובשיחות שהרבי השמיע בנסיבות אחרות.

בדרך הטבע, מנהיגותו של הרבי זיכתה אותו באלפי פניות ושאלות מכל שכבות העם - אם במנהגי ישראל, אם בסוגיות תלמודיות, אם בהבנת מדרשים, אם בבבקשת פסקי הלכה ואם בחדירה לסודות הקבלה. הרבי השיב לכל אחת מאלפי השאלות ותשובותיו אוגדו לאחר מכן בספרי תשובות. (דוגמאות לתשובות ולאמירות המאפיינות את תורתו של הרבי, ניתן לקרוא בפרק 'חכמתו'.)