האם יש סיכוי לעשות אי-פעם שלום עם הערבים?

תש"מ

מר...

ברוקלין, ניו יורק

שלום וברכה:

הריני לאשר את קבלת מכתבך עם המצורף אליו, בו אתה מביע את המחשבות והרעיונות שלך על המצב של ארץ ישראל, במיוחד ביחס לשכניה הערביים, וכו'.

למרות שלא הזמן ולא המקום מאפשרים תשובה מספקת על ההיבטים השונים של התזכיר שלך, אנצל הזדמנות זאת כדי להעיר כמה הערות מעשיות.

כשאדם מעורב באופן עמוק באיזה עניין, הן במחשבה והן בכתיבה, מובן מאליו שהמטרה היא להשיג משהו באמצעות זה. בדוגמה הנוכחית, זה תלוי במציאת אוזן שומעת ותגובה מתאימה מצידם של אלה שאליהם מופנות המחשבות והרעיונות – במקרה הנוכחי, הערבים.

שיקול שני שיש לזכור הוא שכאשר ישנן שתי אפשרויות, אחת מהן יותר מקיפה ומרחיקת –לכת אבל לא מאוד מעשית, והאחרת יותר מוגבלת אבל בהחלט יותר מעשית, חייבים לבחור באחרונה. הנה משל פשוט: כשמטפלים בחולה, המטרה הראשונה חייבת להיות לחזק את הבריאות וסימני החיים שלו, ורק אחר כך לרפא אותו מהמחלה שלו. בדומה לכך, אם המטופל סובל משתי מחלות, האחת רצינית יותר מאשר האחרת, צריכים לטפל תחילה בזאת שהיא רצינית יותר.

כשזוכרים את זה, ולאור "תשעת הימים" הנוכחיים, המציינים את חורבן בית-המקדש והתחלת הגלות הנוכחית, יהודים נקראים להרהר בגורם של הגלות, שהוא, כפי שאנחנו אומרים בתפילה, "ומפני חטאינו גלינו מארצנו" (סידור, מוסף ליום טוב). לא מוזכרים שום גורמים אחרים, ובצדק, משום שכל הגורמים האחרים היו למעשה תוצאה של הגורם העיקרי הזה, דהיינו, אי-נכונות לדבוק בדרך התורה והמצוות, שהגורל של עמנו שזור בו באופן כל כך הדוק. לפיכך, ישנה רק דרך אחרת להחזיר את המצב לקדמותו, והיא, להסיר את הגורם; וכל דבר אחר שמוכרח להיעשות על-פי הסדר הטבעי של הדברים הוא באמת משני, ויכול להיות בהצלחה אם הגישה העיקרית מיושמת במידה מלאה.

עכשיו, ביחס למצב הנוכחי בארץ ישראל לעומת הערבים, בוודאי זה בהחלט ברור שהסיכויים לעשות שלום עם הערבים בכל מונח מלבד הוא עצמו הנם מאוד קלושים, משום שהם תובעים את הכול ולא מוכנים לתת כלום בתמורה. אם באיזשהו זמן בעבר הייתה יכולה להיות תקווה כלשהי שהערבים יקבלו פשרה למען השלום, כעת ברור לגמרי שלא קיים סיכוי כזה, מכיוון שהם כבר לא מסתירים או מסווים את התביעות שלהם. וחמור עוד יותר, לאור המצב הבינלאומי, אין שום סיבה לצפות מהם שהם ימתנו את התביעות שלהם. אין צורך להיכנס כאן לפרטים, אבל ברור שלפי הסדר הטבעי של הדברים, הסיכויים שלהם הם, כאמור, קלושים מאוד.

מצד שני, מכיוון שההיסטוריה של עמנו לאורך הדורות סיפקה אישור במידה מספקת לעובדה שההישרדות היהודית אינה תלויה ברצון הטוב של אומות העולם אלא, כפי שכבר הוזכר, היא קשורה בדבקות שלנו בתורה ובמצוות – משום שרק בדרך זאת העם היהודי שואב את עוצמתו ממקור שהוא על-טבעי – לפיכך אנחנו חייבים לעשות את כל אשר ביכולתנו על מנת לחזק קשר זה. וזהו המקום שבו כל יהודי יכול לעשות את החלק שלו בצורה מאוד מעשית ויעילה, והיא, על ידי הפצת וחיזוק יהדות, תורה ומצוות, במידה המלאה ביותר של היכולת שלו או שלה. ושוב, על מנת להיות הכי מעשי – אין כל צורך בתוכניות גרנדיוזיות, אלא לתת לכל אחד לעשות את החלק שלו או שלה, במשפחה הפרטית שלו ובחוג הקרוב אליו, צעד אחר צעד, הן בתור דוגמה חיה והן על-ידי ציווי, משום שיש לנו את ההבטחה ש"דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב" (ספר הישר, של"ה שם). בהקשר זה, כדאי גם לזכור את הכלל, (לא רק הרעיון), של הרמב"ם במשמעות זאת שאדם צריך להחשיב את עצמו, ואת כל העולם כולו, במצב של שיווי-משקל, כך שמעשה טוב אחד מכריע את הכף לטובתו, ולטובת כל העולם.

ייתן השם שכל אחד יעשה את החלק שלו ושלה, בכיוון השורות האמורות למעלה, ובכך לזרז את הזמן שבו ימים אלה יהפכו לימי ששון ושמחה.

בברכה,