קוּנְטְרֵס אַחֲרוֹן

עיין בלקוטי אמרים חלק א' פרק מ'

לְהָבִין, אֵיךְ הַקּוֹרֵא בְּסִיפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הוּא מְקוּשָּׁר בְּחָכְמָה עִילָּאָה?

עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתוּב בַּכַּוָּונוֹת דַּף ט"ז עַמּוּד ב': כְּמוֹ שֶׁהָאָדָם עוֹסֵק לְמַטָּה, כָּךְ דְּיוֹקַן הָאָדָם הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה כוּ',

וְכֵן יֵשׁ לוֹמַר בְּהִרְהוּר בָּאוֹתִיּוֹת הַכְּתוּבוֹת.

ליקוטי אמרים תניא (Kehot Publication Society)

ספר זה מהווה אחד מהספרים הבסיסיים בעבודת ה' בכלל ומהווה את ספר היסוד לתורת חסידות חב"ד בפרט.

אֲבָל הַדִּבּוּר יֵשׁ לוֹמַר – דְּבוֹקֵעַ וְסָלִיק לַאֲצִילוּת מַמָּשׁ,

אוֹ לִבְרִיאָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ שִׂכְלִיִּים,

אוֹ לִיצִירָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ טִבְעִיִּים,

וּבַמִּקְרָא

סָלִיק מֵעוֹלָם הַזֶּה לְי' סְפִירוֹת דַּעֲשִׂיָּה, מִשּׁוּם דְּבָקַע אֲוִירִין וְכוּ'.

מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בְּהִרְהוּר, אֶלָּא הַ"דְּיוֹקָן" שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְכוּ'.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב בַּזֹּהַר חֵלֶק ג' דַּף ק"ה דְּהִרְהוּר לָא עָבִיד מִידֵי כוּ',

וְהַיְינוּ אֲפִילוּ לְטַב,

עַיֵּין שָׁם וּבְדַף ל"א עַמּוּד ב',

יֵשׁ לוֹמַר, דְּהַיְינוּ, לְאִתְעָרָא לְעֵילָּא שֶׁיּוּמְשַׁךְ מִשָּׁם לְתַתָּא,

רַק מַחֲשַׁבְתּוֹ נִשְׁאֲרָה שָׁם,

וּמוֹסִיפָה שָׁם אוֹר גָּדוֹל,

בְּתוֹסֶפֶת וְרִיבּוּי הָאוֹר בַּאֲצִילוּת, עַל־יְדֵי מִקְרָא וּמִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁבַּעֲשִׂיָּה,

שֶׁעִיקַּר הַיִּחוּד – הוּא לְמַעְלָה,

רַק הַ"פֵּירוֹת" בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל־יְדֵי הַמְשָׁכַת אוֹר מְעַט מִזְּעֵיר לְמַטָּה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה,

מַה־שֶּׁאֵין־כֵּן בְּהִרְהוּר לֹא נִמְשָׁךְ כְּלוּם,

וְלָכֵן, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ,

מַה שֶּׁיָּרְדָה נִשְׁמָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה רַק לְהַמְשִׁיךְ אוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה,

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר כ"ו "לְהַמְשִׁיךְ אוֹר".

אֲבָל לְהַעֲלוֹת מִמַּטָּה לְמַעְלָה,

הוּא דַּוְקָא עַל־יְדֵי מַחֲשָׁבָה טוֹבָה,

דִּבְלָא דְּחִילוּ וּרְחִימוּ לָא פָרְחָא לְעֵילָא,

וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּשַׁעַר הַנְּבוּאָה פֶּרֶק ב', וְהַמַּחֲשָׁבָה טוֹבָה כוּ'.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב דְּ"בָקַע רְקִיעִין וְכוּ'",

וְהַיְינוּ, אֲפִילוּ בְּלָא דְּחִילוּ וּרְחִימוּ,

בְּמִכָּל שֶׁכֵּן מִדְּבָרִים בְּטֵלִים

דְּמִדָּה טוֹבָה מְרוּבָּה,

הַיְינוּ – "רְקִיעִין" דַּוְקָא, שֶׁהֵן הַ"הֵיכָלוֹת" וְהַ"בָּתִּים",

וְלֹא בְּגוּף הָ"אָדָם הָעֶלְיוֹן",

וְכָל שֶׁכֵּן בְּנֶפֶשׁ־רוּחַ־נְשָׁמָה

אֲפִילוּ בְּ"אָדָם דַּעֲשִׂיָּה", שֶׁהֵן י' סְפִירוֹת, אוֹרוֹת וְכֵלִים.

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים, "דִּבְלָא דְּחִילוּ וּרְחִימוּ לָא יָכְלָא לְסָלְקָא וּלְמֵיקַם קֳדָם ה'" דַּוְקָא: