אגרת טז

טז לאנשי קהלת וכו'

אֲהוּבַיי, אַחַיי וְרֵעַיי אֲשֶׁר כְּנַפְשִׁי!

הִנֵּה, לֹא נֶעְלַם מִמֶּנִּי צוֹק הָעִתִּים,

אֲשֶׁר נִתְדַּלְדְּלָה הַפַּרְנָסָה,

וּבִפְרָט הַיְדוּעִים לִי מִמַּחֲנֵיכֶם אֲשֶׁר מָטָה יָדָם

בְּלִי שׁוּם מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה,

וּמַמָּשׁ לוֹוִים וְאוֹכְלִים,

ה' יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיַרְחִיב לָהֶם בַּצַּר בְּקָרוֹב,

וְעִם כָּל זֶה, לֹא טוֹב הֵם עוֹשִׂים לְנַפְשָׁם,

לְפִי הַנִּשְׁמַע, אֲשֶׁר קָפְצוּ יָדָם הַפְּתוּחָה מֵעוֹדָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה,

לִיתֵּן בְּיָד מְלֵאָה וְעַיִן יָפָה לְכָל הִצְטָרְכוּת הַהֶכְרֵחִיִים לְדֵי מַחְסוֹרֵי הָאֶבְיוֹנִים נְקִיִּים,

אֲשֶׁר עֵינֵיהֶם נְשׂוּאוֹת אֵלֵינוּ,

וְאִם אָנוּ לֹא נְרַחֵם עֲלֵיהֶם חַס וְשָׁלוֹם, מִי יְרַחֵם עֲלֵיהֶם?

"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ" כְּתִיב!

וְלֹא אָמְרוּ "חַיֶּיךָ קוֹדְמִין", אֶלָּא כְּשֶׁ"בְּיַד אֶחָד קִיתּוֹן שֶׁל מַיִם וְכוּ'",

שֶׁהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לִשְׁנֵיהֶם בְּשָׁוֶה לִשְׁתּוֹת לְהָשִׁיב נַפְשָׁם בַּצָּמָא.

אֲבָל אִם הֶעָנִי צָרִיךְ לֶחֶם לְפִי הַטַּף וְעֵצִים וּכְסוּת בַּקָּרָה וּכְהַאי גַּוְנָא,

כָּל דְּבָרִים אֵלּוּ קוֹדְמִין לְכָל מַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד וְזֶבַח מִשְׁפָּחָה בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים שֶׁל הָאָדָם וְכָל בְּנֵי בֵיתוֹ,

וְלֹא שַׁיָּיךְ בָּזֶה "חַיֶּיךָ קוֹדְמִין",

מֵאַחַר שֶׁאֵינָן חַיֵּי נֶפֶשׁ מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁל הֶעָנִי, שָׁוֶה בְּשָׁוֶה מַמָּשׁ,

כִּדְאִיתָא בִּנְדָרִים דַּף פ'.

וְהִנֵּה, זֶהוּ עַל פִּי שׁוּרַת הַדִּין גָּמוּר.

אֲבָל בֶּאֱמֶת, גַּם אִם הוּא עִנְיָן דְּלֹא שַׁיָּיךְ כָּל כָּךְ הַאי טַעֲמָא

רָאוּי לְכָל אָדָם שֶׁלֹּא לְדַקְדֵּק לְהַעֲמִיד עַל הַדִּין,

רַק לִדְחוֹק חַיָּיו וְלִיכָּנֵס לִפְנַי וְלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין,

וְלִדְאוֹג לְעַצְמוֹ מִמַּאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁכָּל הַמְדַקְדֵּק בְּכָךְ – סוֹף בָּא לִידֵי כָךְ, חַס וְשָׁלוֹם.

וְגַם, כִּי כּוּלָּנוּ צְרִיכִים לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם בְּכָל עֵת,

בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא דַּוְקָא בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה,

לְעוֹרֵר רַחֲמֵינוּ עַל הַצְּרִיכִים לְרַחֲמִים,

וְכָל הַמְאַמֵּץ לְבָבוֹ וְכוֹבֵשׁ רַחֲמָיו, יִהְיֶה מֵאֵיזֶה טַעַם שֶׁיִּהְיֶה – גּוֹרֵם כָּךְ לְמַעְלָה, לִכְבּוֹשׁ וְכוּ' חַס וְשָׁלוֹם.

וּמַה גַּם, "כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב – תָּמִיד – וְלֹא יֶחֱטָא",

וְהַצְּדָקָה מְכַפֶּרֶת וּמְגִינָּה מִן הַפּוּרְעָנוּת וְכוּ',

וְלָזֹאת הִיא רְפוּאַת הַגּוּף וְנֶפֶשׁ מַמָּשׁ,

אֲשֶׁר "עוֹר בְּעַד עוֹר וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ".

בְּשֶׁגַּם, אָנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, כִּי הַצְּדָקָה, אֵינָהּ רַק הַלְוָאָה לְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא,

כְּדִכְתִיב: "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָל, וּגְמוּלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" בְּכִפְלַיִים בָּעוֹלָם הַזֶּה,

דִּשְׂכַר כָּל הַמִּצְוֹת לֵיכָּא בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְבַד מִצְּדָקָה, לְפִי שֶׁהוּא טוֹב לַבְּרִיּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּקִדּוּשִׁין סוֹף פֶּרֶק קַמָּא.

וְגַם יֵשׁ לָחוּשׁ לְעוֹנֶשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁחֲבֵרָיו נִמְנִים לִדְבַר מִצְוָה וְהוּא לֹא נִמְנֶה עִמָּהֶם,

כַּנּוֹדָע מִמַּאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה.

וְלַשּׁוֹמְעִים יוּנְעַם, וְתָבוֹא עֲלֵיהֶם בִּרְכַּת טוֹב, בְּכָל מִילֵּי דְמֵיטַב,

הֵטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וִישָׁרִים,

כְּנַפְשָׁם וְנֶפֶשׁ הַדּוֹרֵשׁ שְׁלוֹמָם מִכָּל לֵב וָנֶפֶשׁ: