פרק מח

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר יִתְבּוֹנֵן הַמַּשְׂכִּיל בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כִּי כִּשְׁמוֹ כֵּן הוּא – אֵין־סוֹף וְאֵין קֵץ וְתַכְלִית כְּלָל, לְאוֹר וְחַיּוּת הַמִּתְפַּשֵּׁט מִמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ בִּרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט

וּמְיוּחָד בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד.

וְאִילּוּ הָיְתָה הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת מֵאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּלִי צִמְצוּמִים, רַק כְּסֵדֶר הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה בְּדֶרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל –

ליקוטי אמרים תניא (Kehot Publication Society)

ספר זה מהווה אחד מהספרים הבסיסיים בעבודת ה' בכלל ומהווה את ספר היסוד לתורת חסידות חב"ד בפרט.

לֹא הָיָה הָעוֹלָם הַזֶּה נִבְרָא כְּלָל כְּמוֹ שֶׁהוּא עַתָּה בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, "מֵהָאָרֶץ לָרָקִיעַ מַהֲלַךְ תּ"ק שָׁנָה",

וְכֵן בֵּין כָּל רָקִיעַ לְרָקִיעַ, וְכֵן עוֹבִי כָּל רָקִיעַ וְרָקִיעַ.

וַאֲפִילוּ עוֹלָם הַבָּא וְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, מְדוֹר נִשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים וְהַנְּשָׁמוֹת עַצְמָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּלְאָכִים – הֵן בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית,

כִּי יֵשׁ גְּבוּל לְהַשָּׂגָתָן בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא הַמֵּאִיר עֲלֵיהֶן בְּהִתְלַבְּשׁוּת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת כוּ'.

וְלָכֵן יֵשׁ גְּבוּל לַהֲנָאָתָן שֶׁנֶּהֱנִין מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וּמִתְעַנְּגִין בְּאוֹר ה',

כִּי אֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲנָאָה וְתַעֲנוּג בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מִמְּצִיאוּתָן וְיַחְזְרוּ לִמְקוֹרָן.

וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם.

אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת,

שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן –

כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית,

שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל,

כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ' בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים,

אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים,

שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת,

אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.

וְכָכָה מַמָּשׁ הִיא בְּחִינַת הַהֶאָרָה מוּעֶטֶת זוֹ, הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם,

לְגַבֵּי עֵרֶךְ אוֹר הַגָּנוּז וְנֶעְלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת "אֵין־סוֹף",

וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ וּמַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי לְהַחֲיוֹתָם, אֶלָּא מַקִּיף עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה, וְנִקְרָא – "סוֹבֵב כָּל עָלְמִין".

וְאֵין הַפֵּירוּשׁ סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מָקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא שַׁיָּיךְ כְּלָל בְּחִינַת מָקוֹם בְּרוּחָנִיּוּת.

אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר, סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה לְעִנְיַן בְּחִינַת גִּילּוּי הַשְׁפָּעָה,

כִּי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בָּעוֹלָמוֹת – נִקְרֵאת בְּשֵׁם "הַלְבָּשָׁה", שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָמוֹת, כִּי הֵם מַלְבִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים הַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּקַבְּלִים,

מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְאֵין הָעוֹלָמוֹת מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ – אֵינָהּ נִקְרֵאת "מִתְלַבֶּשֶׁת" אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת.

הִלְכָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית –

נִמְצָא שֶׁאֵין הַשְׁפָּעַת אוֹר־אֵין־סוֹף מִתְלַבֵּשׁ וּמִתְגַּלָּה בָּהֶם בִּבְחִינַת גִּילּוּי, רַק מְעַט מִזְּעֵר, הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְצוּמְצֶמֶת מְאֹד מְאֹד,

וְהִיא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.

אֲבָל עִיקַּר הָאוֹר בְּלִי צִמְצוּם כָּל כָּךְ נִקְרָא "מַקִּיף" וְ"סוֹבֵב", מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בְּתוֹכָם, מֵאַחַר שֶׁהֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.

וְהַמָּשָׁל בָּזֶה, הִנֵּה הָאָרֶץ הַלֵּזוּ הַגַּשְׁמִיּוּת, אַף שֶׁ"מְּלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ",

וְהַיְינוּ אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".

אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֵין מִתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי הַהַשְׁפָּעָה, רַק חַיּוּת מְעַט מִזְּעֵר, בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ לְבַד.

וְכָל אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא נִקְרָא סוֹבֵב עָלֶיהָ, אַף שֶׁהוּא בְּתוֹכָהּ מַמָּשׁ.

מֵאַחַר שֶׁאֵין הַשְׁפָּעָתוֹ מִתְגַּלֵּית בָּהּ יוֹתֵר, רַק מַשְׁפִּיעַ בָּהּ בִּבְחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם,

וְכָל הַשְׁפָּעָה שֶׁבִּבְחִינַת הֶסְתֵּר, נִקְרָא מַקִּיף מִלְמַעְלָה,

כִּי, "עָלְמָא דְאִתְכַּסְיָא" הוּא לְמַעְלָה בְּמַדְרֵגָה מֵ"עָלְמָא דְאִתְגַּלְיָא".

וּלְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל יוֹתֵר, הוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל:

כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁמְּצַיֵּיר בְּדַעְתּוֹ אֵיזֶה דָבָר שֶׁרָאָה אוֹ שֶׁרוֹאֶה,

הִנֵּה אַף שֶׁכָּל גּוּף עֶצֶם הַדָּבָר הַהוּא וְגַבּוֹ וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, כּוּלּוֹ מְצוּיָּיר בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁרָאָהוּ כוּלּוֹ אוֹ שֶׁרוֹאֵהוּ,

הִנֵּה נִקְרֵאת דַּעְתּוֹ מַקֶּפֶת הַדָּבָר הַהוּא כּוּלּוֹ.

וְהַדָּבָר הַהוּא מוּקָּף בְּדַעְתּוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ,

רַק, שֶׁאֵינוֹ מוּקָּף בְּפוֹעַל מַמָּשׁ – רַק בְּדִמְיוֹן מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וְדַעְתּוֹ.

אֲבָל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם כוּ'",

הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ וְדַעְתּוֹ שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים, מַקֶּפֶת כָּל נִבְרָא וְנִבְרָא מֵרֹאשׁוֹ וְעַד תַּחְתִּיתוֹ, וְתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ.

לְמָשָׁל, כַּדּוּר הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, הֲרֵי יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ מַקֶּפֶת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ וְתוֹךְ תּוֹכוֹ עַד תַּחְתִּיתוֹ, הַכֹּל בְּפוֹעַל מַמָּשׁ,

שֶׁהֲרֵי, יְדִיעָה זוֹ, הִיא חַיּוּת כָּל עוֹבִי כַּדּוּר הָאָרֶץ כּוּלּוֹ, וְהִתְהַוּוּתוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ.

רַק שֶׁלֹּא הָיָה מִתְהַוֶּה כְּמוֹת שֶׁהוּא עַתָּה, בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית וְחַיּוּת מוּעֶטֶת מְאֹד, כְּדֵי בְּחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ.

אִם לֹא, עַל יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים וַעֲצוּמִים, שֶׁצִּמְצְמוּ הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁנִּתְלַבֵּשׁ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ

לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּימוֹ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, וּבִבְחִינוֹת דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ בִּלְבָד.

אַךְ יְדִיעָתוֹ יִתְבָּרֵךְ הַמְיוּחֶדֶת בְּמַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ –

כִּי "הוּא הַמַּדָּע וְהוּא הַיּוֹדֵעַ וְהוּא הַיָּדוּעַ,

וּבִידִיעַת עַצְמוֹ כִּבְיָכוֹל יוֹדֵעַ כָּל הַנִּבְרָאִים,

וְלֹא בִּידִיעָה שֶׁחוּץ מִמֶּנּוּ כִּידִיעַת הָאָדָם,

כִּי כּוּלָּם נִמְצָאִים מֵאֲמִיתָּתוֹ יִתְבָּרֵךְ,

וְדָבָר זֶה אֵין בִּיכוֹלֶת הָאָדָם לְהַשִּׂיגוֹ עַל בּוּרְיוֹ וְכוּ'"

כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

וְהִסְכִּימוּ ﬠִמּוֹ חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּפַּרְדֵּ"ס מֵהָרְמַ"ק זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

וְכֵן הוּא לְפִי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

בְּסוֹד הַצִּמְצוּמִים וְהִתְלַבְּשׁוּת אוֹרוֹת בַּכֵּלִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְﬠֵיל פֶּרֶק ב':

– הֲרֵי יְדִיעָה זוֹ, מֵאַחַר שֶׁהִיא בִּבְחִינַת אֵין־סוֹף, אֵינָהּ נִקְרֵאת בְּשֵׁם מִתְלַבֶּשֶׁת בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁהוּא בַּעַל גְּבוּל וְתַכְלִית, אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת.

אַף שֶׁיְּדִיעָה זוֹ כּוֹלֶלֶת כָּל עָבְיוֹ וְתוֹכוֹ בְּפוֹעַל מַמָּשׁ,

וּמְהַוָּוה אוֹתוֹ עַל יְדֵי זֶה מֵאַיִן לְיֵשׁ,

וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּמָקוֹם אַחֵר: