זה היה באביב 1987. בוקר אחד, הרב דוד שוחט, הרב של קהילת חב"ד בטורנטו קרא לי הצידה וביקש ממני בקשה שברגע הראשון נשמעה מוזרה.

"תשיג לך עותק מהגיליון האחרון של המגזין "רידרס דייג'סט". יש שם מאמר מאת שעוסק בפיזקאי נחשב בשם פרופסור ג'ון וילר. תקרא את המאמר ותנסה ליצור קשר עם הפרופסור".

"אבל מה עלי לומר לו?" שאלתי.

"תעביר אליו קצת חסידות, חומר על שבע מצוות בני נוח וכדומה" השיב הרב שוחט.

הסקרנות שלי ניצתה. הרב שוחט הוא יהודי שחי ונושם תורה מבוקר עד לילה. מסתבר שלא זו בלבד שהוא לא קורא את ה"רידרס דייג'סט", אלא גם לא מחפש קשרים עם מדען לא יהודי. אבל לאחר שקראתי את המאמר, התחלתי להבין.

וילר הוא אחד הפיזקאים המובילים בעולם. באותה שעה הוא פרסם כמה הצהרות מאד דתיות בשם מדענים מהשורה הראשונה וכתב בין השאר:

"האם אנשים הם חבילת אבק לא חשובה על פלנטה לא חשובה בגלקסיה לא חשובה אי שם בחלל העצום? לא! ההכרח ליצור חיים נמצא במרכז כל המערכת העולמית... בלי משגיח, אין חוקי פיזיקה.. למה שהעולם יתקיים בכלל.. ההסבר חייב להיות כל כך פשוט וכל כך יפה שכאשר נגלה אותו, כולנו נגיד איך זה היה יכול להיות אחרת?

"עדין נחוץ הוגה-דעות שתהיה לו היכולת להורות את הדרך בוודאות ובבטחון, באמצעות העולם המיסתורי, אל הפנימיות שלא מבחינים בה או חושבים שהיא בלתי אפשרי. אינני יודע איך, אינני מכיר מישהו שכן יודע, אני יכול רק לומר שכאשר אתם רואים מישהו שיכול, תייקרו אותו".

ובכן, מדען מדווח על גילוי תכנית על-טבעית ומדבר על המרכזיות של האנושות בתכנית הזו והציפיות שבקרוב מישהו יוביל אותנו להכיר במטרה של הבריאה. וכל זה בא כמסקנה רציונלית של פיזיקאי שהיה שותף לנילס בוהר בהכנת השטח לאנרגיה אטומית, ממציא הביטוי "חור שחור" ומי שהיה מורה ומדריך לכמה מחתני פרס נובל.

ניסחתי מכתב לפרופ' וילר והתחלתי לחפש כתובת לאן לשלוח את הדברים. התקשרתי ל"רידרס דייג'סט" אבל הם לא יכלו לעזור לי. חיפשתי את כותב הכתבה, אבל לא הצלחתי למצוא אותו. בדקתי באוניברסיטת אוסטין בטקסס שם פרופ' וילר עובד לפי הדיווח, אבל הם לא ראו אותו כמה חודשים. ניסיתי להשיג אותו ברחבי אירופה ובעוד שורה של קמפוסים, אך ללא הצלחה וכעבור כמה ימים של ניסיונות ויתרתי.

מאוחר יותר החלטתי לטלפן לכמה פיזיקאים ולנסות להשיג אותו דרכם ולבסוף השגתי את המזכירה האישית שלו בפרינסטון. "סליחה, אדוני, הוא מאד עסוק בחודשים הבאים... כן, אני מבינה שהמסר שלך מאד חשוב, אבל המחקר שלו עומד בראש סדר העדיפויות והוא מקבל אך ורק טלפונים דחופים במיוחד. הוא מבלה 6 חודשים בשנה על אי קטן ליד מיין, חוקר את הבריאה יש מאין".

בינגו!

ארזתי בחבילה ספר תניא, שכידוע מכיל כמה פרקים בנושא הליך הבריאה יש מאין. צירפתי מכתב שמספר קצת על הרבי ואיך לתורת החסידות יש את התשובה לשאלות שלו ביחס לבריאה והמטרה של הבריאה המתמדת יש מאין.

אחרי המשלוח, טלפנתי שוב למזכירה של וילר ובקשתי בעדינות להעביר אליו את החבילה בהקדם. על כך היא הגיבה: "ד"ר גוטפריד, אתה חייב להבין. אני מקבלת 12 עבודות-מחקר בשבוע שהפרופסור מתבקש לקרוא ולהעיר עליהן וכל אחד מופיעה עם ההערה: בבקשה תקרא את זה מידית, אפילו אל תקח נשימה נוספת לפני שתתחיל לקרוא..."

ובכל זאת, כעבור מספר שבועות קבלתי בדואר את תגובתו של וילר:

"החומר ששלחתי לי יקר ומוערך. היה חשוב לי לקבל את סיפור החיים ואת וההדרכות של הרבי מליובאוויטש השביעי ולקבל ממך במתנה את התניא של הרבי הראשון. אני מודה לך במיוחד על סימון פרקים מסוימים שאולי אלמד בתשומת לב מיוחדת. מתוך דברים שכבר אמרתי או אמרתי, כבר הספקת להווכח בחביבות שיש לי כלפי השאלות הכלליות הללו, כמו גם בשלושת הדפים המצורפים, מתוך מאמר שלי שניתן באסיפה משותפת של 'החברה המלכותית' ו'החברה הפילוסופית' האמריקאית".

המאמר, הנושא את הכותרת "ניסיונות ברירה מאוחרת", הוא רב-ערך. מוסבר בו איך היצירה הראשונה של קנטום היא בריאה אקטיבית, תוצאה של השתתפות של צופים. מכאן שללא בני אדם, אין יקום ואין חוקי פיזיקה. וילר אפילו מוצא השוואה מקורית לכך במדרש רבה מסויים שאומר בערך: ה' אמר לאברהם – "אם לא למעני, לא היית קיים". ואברהם ענה: "נכון, אבל אתה התפרסמת בעולם בזכותי".

וד"ר וילר העיר על כך: "בזמננו, הדיאלוג שונה. היקום - במילים של כמה מאלו שמתנדבים לדבר בשמו – אומר: אני מכונה גאונית, אני מספק את המקום ואת הזמן לקיום שלכם שלא היה קודם, לפני שבאתי להיות. ואין לו עתיד אחר כך – אחרי שאני אחדל להתקיים. אתם פיסת נושא לא חשובה על פני גלקסיה לא חשובה.

"איך עלינו להגיב? האם עלינו לומר, כן, עולם, בלעדיך לא הייתי יכול להיות ולהתקיים. כן, המערכת הנפלאה שלך בנויה בצורה פינומנלית, אבל בכל ישות פינומולית יש צופה אקטיבי. אתה אפילו לא יכול להתקיים ללא פעילות ראשונית של רישום כמו שלי?"

זו, בתמצית, התפיסה היהודית של "בשבילי נברא העולם". האנושות לא נבראה רק כחלק מהבריאה, אלא הבריאה נבראה למען האנושות. כזה מודל מחייב את ההכרח של בריאה מתמדת, של התפקיד הייחודי של בני האדם ושל המטרה וההכרה שרואה את היקום כדבר שלם.

זה נשמע נפלא. אפילו פיוטי משהו. בתחילה אברהם מוצא את הקב"ה מתוך הטבע והמדע וכעבור 3700 שנה פיזיקה קנטומית מוצאת את השם על ידי המדע וגם פרפסור וילר מגלה שאברהם צדק לכל אורך הדרך.

בסיכום, לאור דבריו של וילר "נחוץ הוגה-דעות שתהיה לו היכולת להורות את הדרך בוודאות ובבטחון, באמצעות העולם המיסתורי, אל הפנימיות שלא מבחינים בה או חושבים שהיא בלתי אפשרי" – תרמתי את תרומתי הצנועה על ידי כך שגרמתי לפרופסור הכבד להכיר את הרבי ואת חסידות חב"ד והיו לכך תוצאות טובות.

מה שנשאר לכולנו הוא לקבל את העצה המסכמת של מילר לכל מי שזכה או יזכה להאיר את הוגה-הדעות שמוביל אל המסקנות הנכונות – "תייקרו אותו", את הרבי כמובן.