מה אתם נוהגים לעשות בחג הפסח?

חג הפסח הוא חג צבעוני במיוחד, ועשיר במסורות שעוברות מדור לדור, מסבא וסבתא לנכדים וכן הלאה. כאן תוכלו למצוא כמה מנהגים מעניינים ומיוחדים של עדות ישראל השונות1 .

גרוזינים: שבוע של גירוד

נפתח במנהג של יהדות גרוזיה שקשור להכנות לפסח. השבוע שלפני החג מוקדש כולו לנקיונות, והוא נקרא בשם "חֵקִיס קְווּירֶא" – שבוע של גירוד.

השם המקורי נובע מדברי חכמינו זכרונם לברכה שצריכים לגרד את כל החמץ שנדבק לרהיטים ולקירות במשך השנה.

תימנים: אומרים מא כ'בר

מא כ'בר הד'א אללילה, מן גמיע אללילי, כ'רג'ו ג'דודנא ואביינא, מן מצר בית אלעבודיא, מה כאנו יפעלו?

אם תתארחו בבית של משפחה תימנית בחג הפסח, אתם צפויים לשמוע את המשפטים האלו נאמרים מפי אחד הילדים. מכיוון שאתם כנראה לא דוברים ערבית (גם אנחנו לא...), המשפט הזה הוא למעשה תרגום של "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" אותו נוהגים לומר יהודי תימן בתחילת ליל הסדר.

בהמשך הם מספרים את כל סיפור יציאת מצרים בקיצור נמרץ. והנה הסיפור המלא בתרגום לעברית (על-פי ויקיטקסט):

מה עניין הלילה הזה מכל הלילות? יצאו סבינו ואבותינו ממצרים, בית העבדים.

מה היו עושים [שם]? היו מערבבים תבן בלבנים ולבנים בתבן.

עבור מי? עבור פרעה הרשע הגמור, אשר ראשו דומה למפלצת ופיו [גדול] כפי התנור.

והוריד ה' על המצרים:

הדם והצפרדעים והכנים והפרעושים והערוב והדבר והשחין והברד והארבה והחשך ומות הבכורות.

ואפילו זקנה מקומטת, עליה יחולו אלף קללות, היה לה אליל מבצק – נכנס הכלב ואכלו וצעקה כל הלילה. והיתה צעקה גדולה בארץ מצרים לקיים מה שנאמר "כי אין בית אשר אין שם מת".

והוציאם ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה ובשפטים גדולים ואותות ומופתים.

מרוקאים: מסובבים את הקערה על ראשי המסובים

את ליל הסדר בבית משפחה מרוקאית פותחים בשירת הטקסט "בבהילו יצאנו ממצרים, הא לחמא עניא" כאשר תוך כדי שירה מסובבים את הקערה על ראשי כל המסובים. ויש כאלו שנהגו לבקר בבתי השכנים, כשגם שם שרים ומסובבים את הקערה מעל ראשי האורחים.

אשכנזים: לא אוכלים קטניות

אולי המנהג הכי מפורסם של האשכנזים הוא לא מה הם עושים אלא מה הם לא עושים: האשכנזים נמנעים מאכילת קטניות.

ניתנו למנהג זה כמה סיבות, כמו: חשש שאנשים עלולים להתבלבל בין קטניות ודגנים האסורים בפסח; חשש שבאריזת הקטניות עלול להתערבב גם דגנים; ועוד.

כך או כך, נראה ששבעה ימים בלי אורז זה בהחלט משהו שאפשר להתמודד איתו.

כורדים: טובלים כרפס במיץ לימון

"שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים" – זו אחת מארבעת הקושיות האומרת שבליל הסדר אנו טובלים פעמיים: טובלים את הכרפס וכן את המרור בחרוסת.

אבל במה טובלים את הכרפס? מנהג נפוץ הוא לטבול במי-מלח, אך בעדות כורדיסתאן טובלים אותו דווקא במיץ לימון.

תוניסאים: שומרים את האפיקומן לסגולה

אם תבקרו בחג הפסח בבית של משפחה תוניסאית, עם סוף הסעודה המארח יחלק לכל אחד ואחת מהמשתתפים שתי חתיכות מצה מהאפיקומן. שימו לב כי רק החתיכה העליונה מיועדת לאכילה – אתה התחתונה נוהגים לשמור לסגולה טובה.

פרסים: מצליפים עם בצל ירוק

ואם תבקרו בבית של משפחה פרסית, כדאי לכם להיות מוכנים: כשמגיעים לפיסקה "אילו הוציאנו ממצרים", כל אחד מהמשתתפים יקח בצל ירוק ו...יצליף במי שיושב לידו. זה מנהג מקורי שגם נותן לילדים סיבה טובה להישאר ערים. אז אל תתביישו, קחו גם אתם בצל ירוק ו...הצליפו!

עיראקים: אפיקומן שווה אלף לירות

הנה מנהג של יהודי עיראק (בבל). אחרי שהוא מקיים את מנהג ה"יחץ" וחוצה את המצה, ראש המשפחה לוקח את מצת האפיקומן, עוטף אותה במטפחת משי יקרה וקושר אותה באלכסון על חזהו או גבו של ילד קטן. וכך הוא אומר לו: "פיקדון זה אני מפקיד בידך עד סוף הסעודה, עד בוא שעת האפיקומן. והיה אם ייגנב מעמך, עליך לשלם לי סך אלף לירה זהב!"

בהמשך הערב המשתתפים מנסים לגנוב את האפיקומן מהשומר. אבל אחרי אזהרה כזו, קל לנחש שהם בדרך כלל לא מצליחים.

לובים: מחלקים מלח לספירת העומר

בלילה השני של חג הפסח מתחילים לקיים את מצוות ספירת העומר, ובקרב יהודי לוב נהוג לחלק בלילה הראשון בו סופרים את העומר גבישי מלח לכל המתפללים. המלח הזה יישאר בכיסם של המתפללים במשך כל תקופת ספירת העומר, וכאשר הם יקיימו את המצווה מדי לילה – הם ימשמשו בכיסם או יחזיקו את גביש המלח ביד.

ביהדות ג'רבה: מבשרים על ביאת המשיח

נסיים את הסקירה הזו במנהג שנהגו ביהדות ג'רבה, לפיה אחד מהמשתתפים לוקח את האפיקומן על שכמו ויוצא לבקר בבתי השכנים וקרובי המשפחה. הוא היה מציג את עצמו כאורח שהגיע מארץ ישראל, ומבשר להם את בשורה הגאולה: "משיח בן דוד בדרך!"

הלוואי וזה יקרה עוד השנה!

מה המנהג שלכם? הוסיפו תגובה וספרו לנו על המנהג המיוחד שלכם בחג הפסח.