יום חמישי: לרפא את העולם

ה' מודיע לבני ישראל שלאחר שיקבלו את עונשם מידי עמים אחרים, ה' יפצה אותם ויעניש את רודפיהם.

המילה "מחצתי" אינה רק מלשון 'למחוץ' אלא גם מלשון 'מחיצה'; המילה "אֶרפא" אינה רק מלשון 'לרפא' אלא גם מלשון 'להרפות'. "מחצתי ואני ארפא", אפוא, יכול להתפרש על דרך הפשט כאומר שה' ייתן לנו מכה ואחר כך ירפא אותה, אך יכול גם להיקרא כרומז שה' יקים מחיצה ואחר ירפה אותה - יניח לה להתרופף ולהיפתח. כאשר אנו מחברים את שני הפירושים זה לזה אנו מגלים שני דברים מעניינים: שמחלה, במהותה, היא סוג של מחיצה או של מחסום, ושרפואה, במהותה, היא סוג של הרפיה או שחרור.

העולם סובל דורות על דורות מ'מחלה' קשה, ששורשה במחיצה מלאכותית המוצבת בין ממדי הרוח והחומר. מחיצה זו היא טבעו של הסתר הפנים הנוהג בעולם-הזה, והיא-היא שורש הגלות המשתרעת על פני שנים רבות כל-כך. כתוצאה, אנו חווים קושי גדול בניסיון לחוש את הממד הרוחני בחיינו או להחדיר את השראתו לחיי היום-יום. המשיח יהיה שליח ה' להרפות מחיצה זו ולרפא את המחלה הנובעת מתוכה.

ביכולתנו להחיש את ביאת המשיח בכך שנשתדל לתקן כמידת יכולתנו את הרבדים הנמוכים של חיינו הגשמיים, ולהפיח בהם רוח של קדושה. בכך שנחיה חיים 'משיחיים', נתרום את חלקנו להבראה ממחלת הגלות.

(על פי ספר המאמרים תש"ל, עמ' 212-211)