ה' מתאר את השפע הגשמי שינחלו בני ישראל בארץ המובטחת, אך גם מנבא להם שהם עתידים להשתמש בשפע זה לרעה וכתוצאה מכך - למרוד בו.
אין שום פסול בעשירות [=עושר] בפני עצמה, כל עוד אנו מאוזנים ביחסנו אליה. עלינו לנצל את ברכת העשירות כדי לשאוף לעדן עוד יותר את טבענו האנושי-בהמי, ולהיזהר שלא להשתקע יתר על המידה במותרות גשמיים או תרבותיים. אם נעשה כך, נוכל להתקדם הלאה ולהשתמש בעשירות עצמה כדי להאיר את אור התורה כלפי חוץ: לתמוך כספית במוסדות לימוד תורה והפצת יהדות.
כידוע, לא כולם מתמודדים היטב עם נסיון העשירות. לעתים אנו פוגשים מישהו ש"שמן ובעט". אך אַל לנו להתייאש ממנו, שכן גם היהודי המחוספס ביותר נותר יהודי בלבו. האמת יכולה לחדור אף מבעד למחיצה העבה והקשה ביותר. עלינו להסביר לאותו יהודי כי כל בני ישראל נמצאים יחד על סיפונה של אונייה המפליגה בים סוער, וכאשר אחד מאתנו נוקב חור בקרקעית הספינה - הוא מעמיד את הספינה כולה בסכנת טביעה. בדברים היוצאים מן הלב נוכל לעורר את דאגתו הטבעית לאחיו היהודים, ובהמשך לעורר אף אותו עצמו לשוב לכור מחצבתו.
(על פי ספר המאמרים הש"ת, עמ' 158. ספר השיחות תש"ב, עמ' 149. ספר השיחות תש"א, עמ' 83)
הוסיפו תגובה