משה מעודד את בני ישראל לשמור את הברית שכרתו עם ה' במעמד הר סיני. בתמורה לכך, הוא מבטיח, ה' יחשיב אותם כ"עם סגולה" - אוצרו היקר ביותר.
הדבר שה' "האמיר" (=הבדיל) אותנו ממנו הוא עשיית הרע. טבענו הא-לוהי ועצמיותנו הפנימית מובדלים במהותם מכל זיקה לרע, ולפיכך אינם מסוגלים לחטוא.
משמעות הדבר היא שכאשר אנו חוטאים ועושים דבר המרחיק אותנו מה', אנו תמיד יכולים לשוב אליו. כאשר מתעוררת בנו אהבה לה' ואנו רוצים לשוב אליו, אזי לא זו בלבד שביכולתנו לנטוש את מעשינו השליליים בכל רגע (כשבכך אנו מורדים בכוחות ההרגל והאינרציה הטבעיים), אלא שאנו אף מסוגלים לתקן את חטאי העבר שלנו ולהשתמש בהם כתמריצים לעשייה חיובית.
תהליך התשובה שלנו מעצים את המודעות הא-לוהית בעולם כולו, כאשר הוא מוכיח שהקדוש-ברוך-הוא נוכח לא רק בדברים המוגדרים קדושים (או לפחות ניטרליים), אלא גם בדברים הנדמים כהפך הקדושה ממש.
(על פי לקוטי שיחות ט, עמ' 173)
הוסיפו תגובה