משה מזהיר את בני ישראל שלא להאמין לנביאי שקר, ומפרט את דיני ערי המקלט. כאשר אדם רוצח מישהו בשגגה, הדבר מלמדו כי בהשגחה פרטית עליו לִגלות לאחת מערים אלו כדי להתרפא מפגם כלשהו שלא היה יכול לתקן באופן אחר. אם אין הוא נהנה מהגנתה של עיר המקלט, רשאים קרוביו של הנרצח להרוג אותו.

מקלט זמני, מקלט נצחי
שָׁלוֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ וגו': (דברים יט:ב)

מבחינה סמלית, קרוב המשפחה המבקש לנקום את דם הנרצח מייצג את יצרנו הרע, המבקש להחטיא אותנו בדרכי תחבולה ובכך לגרום לנו 'מוות' רוחני - קרי: אובדן החיוּת הפנימית בעבודת ה'. הגאולה תהיה עיר המקלט הסופית שלנו מרודף זה, שכן בימות המשיח יתבטל היצר הרע ותשוב אלינו עבודת בית המקדש, שתאפשר כפרה גמורה לכל הזקוק לכך. בינתיים, לימוד התורה הוא המקלט הזמני שלנו מפני רדיפת היצר. בקדושת התורה טמון הכוח לבטל מעלינו את השפעת הרע שבעולם.

(על פי לקוטי שיחות לד, עמ' 122-121)