משה מתאר את מעמד קבלת התורה בהר סיני.

תוקף נצחי
אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' . . . קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וגו': (דברים ה:יט)

הקריאה המקובלת של הביטוי "לא יסף" מבינה אותו כאומר שהקול לא הוסיף להישמע, אך חכמינו הציעו פירוש הפוך ומפתיע, שלפיו הקול המשיך וממשיך להישמע ללא סוף. קול ה' מהדהד כל הזמן, דרך דברי הנביאים והחכמים של כל דור ודור. כך, ניתן להבין שכל דברי הנבואה והחוכמה נובעים מאותו קול שנשמע במעמד הר סיני, אך לא נכתבו במפורש יחד עם התורה מאחר שבעת ההיא עוד לא היו בני ישראל והעולם כולו זקוקים להם.

אחת המסקנות שניתן להסיק מהשקפה זו, היא שכשם שהקדוש-ברוך-הוא פנה לכל יהודי ויהודי באופן אישי בהר סיני ונטע בו את דברי תורתו, כך גם באשר לדברי הנביאים וחכמי כל הדורות - הם פונים לכל יהודי באופן אישי ומבקשים להיכנס בלבבו.

(על פי לקוטי שיחות ד, עמ' 1098-1092)