שבת: מעלת מסירות הנפש

משה מזכיר לבני ישראל את התנאי שהִתנה עם שבטי ראובן וגד. כעת הוא מוסיף שעליהם ליצור גדוד משל עצמם, שיֵצא לקרב ראשון, לפני מחנה ישראל כולו.

במישור הנפשי, כיבוש ארץ ישראל מקביל לתיקון החלקים הבהמיים באישיותנו, המהווה תנאי הכרחי לחיים בדרכי ה'. כמו במלחמתם של בני ישראל, גם במלחמתנו האישית ישנו כוח המסוגל ללכת בראש המלחמה כחלוץ, והוא מתבטא ביכולתנו למסור את נפשנו למען עקרונותינו.

ישנן שתי דרכים שבהן ביכולתנו להשתמש בכוח מסירות הנפש שלנו. באופן רגיל, די אם נזכיר לעצמנו שבמקרה הצורך נמסור את נפשנו ברצון למען עקרונותינו. מודעות זו עשויה בהחלט לחזק אותנו במלחמתנו באותם יצרים.

אמנם, גישה זו פועלת היטב כל עוד מדובר באיום נקודתי. אך כאשר אנו מתמודדים עם איום המתייחס לעצם הזהות היהודית שלנו, אין די בגיוס זכרון הנכונות שלנו למסור את נפשנו. במצב כזה עלינו לגייס את הנכונות הנפשית עצמה, כדי שנוכל לעמוד על יהדותנו אל מול כל כוחות השכנוע, הלעג או הכפייה המוצבים בפנינו. או-אז, על בחינות ה'ראובן' וה'גד' שבנו לזנק קדימה כ'גדוד' מובחר שהתאמן בדיוק לשם כך, ולחסל את אויבנו באִבחת חרב אחת.

אם נדע לנצל את הכוחות הפנימיים העצומים העומדים לרשותנו, נזכה להיכנס אל הארץ המובטחת שלנו ובכך להחיש את ביאת הגאולה האמיתית והשלמה לעם ישראל, ולאנושות כולה.

(על פי לקוטי שיחות ט, עמ' 13-10)