יום חמישי: חשיבות לימוד החסידות

משה נותן לבני ישראל ציווי מפורט בנוגע ליחס הראוי כלפי אומות שונות - אלו אומות עליהם לתקוף ואלו לא.

שבעת עממי כנען מקבילים לשבע מידות הלב שלנו, בעוד אדום (צאצאי עֵשׂו), עמון ומואב - השוכנים בסמוך לארץ כנען אך מחוצה לה - מקבילים לשלושת כוחות השׂכל שלנו. העובדה שה' הורה לנו לכבוש את שבעת עממי כנען אך אסר עלינו לכבוש את שלושת העמים האחרים עד ימות המשיח, פירושה שלעת עתה ביכולתנו לתקן בשלמות רק את המישור הרגשי שלנו, אך לא את המישור השכלי.

הסיבה לכך היא שעל מנת לתקן משהו באמת עלינו לתקנו משורשו. כך, למשל, הדרך הנכונה לתיקון הרגש היא באמצעות השׂכל - שבו הוא מושרש. כאשר אנו מבינים בשכלנו כיצד התנהגות ראויה עדיפה על התנהגות שאינה ראויה, אנו יכולים ללמד את עצמנו 'לאהוב' את ההתנהגות הראויה ו'לשנוא' את שאינה ראויה. מתוך כך, יש להסיק כי תיקון השכל כרוך בגישה אל מה שמעל השכל, אך רובד נשמתי זה הוא כמוס ונעלם בעידן הגלות ואין לנו את האפשרות לפעול מתוכו.

אמנם, ככל שאנו הולכים וקרבים לימות המשיח ואור הגאולה מתחיל לזרוח בעולמנו, ביכולתנו 'לטעום' את העתיד דרך לימוד תורת החסידות לעומקה. תורה זו מעוררת את הרבדים הגבוהים של נשמותינו, ומקרבת אותנו למצב שבו נוכל לשאוב מתוכם את האור הדרוש לתיקון המושלם של שכלנו. תיקון זה ישלים ויעצים גם את תיקון הרגש.

(על פי מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים חלק א, עמ' 1 והלאה)