משה מזכיר לבני ישראל כיצד השתכנעו מדברי ההסתה של המרגלים, והאשימו את ה' בכך שהוא חורש כנגדם מזימות זדון.

אהבת ה' הצרופה
וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וגו': (דברים א:כז)

עד בוא הגאולה האמיתית והשלמה, כאשר לא יהיו עוד מכשולים שיעמדו בפני ההתגלות המלאה של טוב ה', ניאלץ להמשיך ולהתמודד עם מקרים שבהם אהבת ה' אלינו תוכל להיראות לנו בטעות כאכזריות. האתגר שלנו הוא להזכיר לעצמנו את אמונתנו בכך שה' רוחש לנו אך ורק אהבה צרופה, ושכל המקרים והמצבים שהוא מגלגל לפתחנו טובים עבורנו, גם אם לעתים אין הם נראים כך ואפילו אם לעתים הם נראים כהפך הגמור. מודעות זו בכוחה להעניק לנו כוח והשראה להשיב לה' באותו מטבע, דרך עשיית רצונו כפי מיטב יכולתנו. עצם הפנמתה של גישה זו תסיר את המכשולים האחרונים העומדים בינינו לבין הגאולה.

(על פי לקוטי שיחות לד, עמ' 23)