משה מסכים להצעת ראובן וגד, ומחליט ליישב בעבר הירדן המזרחי גם את מחצית שבט מנשה.
כאמצעי נוסף להבטיח ששִיבתם של ראובן וגד לעבר הירדן תיעשה בצורה הנכונה, משה צירף אליהם חצי משבט מנשה. שבט מנשה היה ידוע במסירותו לתיקון המציאות הארצית, אידיאל הקושר אותו בקשר אמיץ עם קדושתה של ארץ ישראל. בנוסף, בכך שיישב את מחצית השבט בעבר המזרחי ואת מחציתו השנייה בעבר המערבי, המחיש משה שהחצי שהתיישב בצד המזרחי לא עושה זאת מתוך התנערות מאחריותו לארציות. בנוסף, הרי יוסף כינה את בנו מנשה על שם רצונו שלא לשכוח את עברו הארץ-ישראלי.
אנו לומדים מכל זה שעלינו, כשבטי ראובן וגד לשאוף 'לחיות בגאולה'. עלינו לראות את העולם כאילו הוא כבר גאול ומתוקן לגמרי, ולנהוג בו בהתאם. עם זאת, עלינו גם לזכור שזירוז בוא הגאולה תלוי בחיים מלאים בהווה, מתוך מבט מפוכח במציאות ויכולת הבחנה בכל הטעון תיקון. רק אם נלך כך - כשעין אחת נשואה לאופק העתידי והעין השנייה בוחנת את הקרקע שעליה אנו דורכים בהווה - נוכל להתקדם בצורה הנכונה אל עבר הגאולה האמיתית והשלֵמה.
(על פי לקוטי שיחות כח, עמ' 215-210)
הוסיפו תגובה