לאחר תקרית המרגלים ניחם א-להים את בני ישראל כאשר מיקד את תשומת לבם בעתיד הצפוי לילדיהם בארץ המובטחת. כך מוסברת הסמיכות בין סיפור החטא ועונשו לבין דיני המנחות המלוות את הקרבנות, הנוהגים רק בארץ ישראל.
כאמור, חטא המרגלים היה נעוץ ברצון להישאר בחיי המדבר, מתוך פרישות והתקדשות טהורה. במובן זה, חטא המרגלים היה דומה להקרבת קרבן בהמה, שבשרה נשרף באש ועולה מעלה בעשן, הרחק מהעולם הארצי. לעומת זאת, השמן ויין מנוסכים מלמעלה למטה, אל הארץ. בעוד קרבן בהמה מרומם את הארציות ומקדש אותה, ניסוך השמן והיין ממשיך את הקדוּשה אל הארץ הגשמית.
בין מילותיה של פרשת הנסכים העביר ה' לישראל את המסר הבא: תקופת ה'עיבור' הרוחני במדבר עתידה להסתיים. כניסת הדור הבא לארץ ישראל תסמן את 'ירידת' עם ישראל אל העולם הגשמי, על מנת להשלים את תכלית הבריאה לשמש משכן לא-לוהות.
לא פעם אנו מוצאים את עצמנו חווים קושי הדומה לזה שחוו המרגלים, ונרתעים מן ההתמודדות הצפויה לנו עם אי-אלו מאתגרי החיים. או-אז, עלינו להזכיר לעצמנו שחיינו זקוקים לאיזון בין הרצון להתעלות מעל העולם לבין המחויבות לרדת אליו על מנת לתקנו ולהעלותו.
(על פי ספר השיחות תשנ"א ב, עמ' 617, הערה 9)
הוסיפו תגובה