הרוב המוחלט של עם ישראל קיבל את מסקנת המרגלים, ואף איים להרוג את יהושע וכלב על שהעזו להשמיע קול אחר. לאור הפגנה זו של חוסר אמונה בה', נמצא הדור כולו בלתי-ראוי לבוא אל הארץ. בהתאם לכך, הודיע ה' למשה שבני הדור ההוא - למעט יהושע וכלב - ימותו במדבר לא ייכנסו לארץ, ורק בניהם יזכו להמשיך במסע אל הארץ.
בני דור יציאת מצרים לא השכילו ללמוד מהנסִים שחזו במו עיניהם בימים שהובילו ליציאתם. הדבר מלמד שלמרות החירות שניתנה להם לא זכו עדיין להשתחרר מתודעת העבדות, הרואה את המציאות הארצית כמשועבדת לחוקי הטבע, ואת הקדוש-ברוך-הוא כבלתי-מסוגל או בלתי-מעוניין להפר אותם כרצונו. בכך, איבדו המרגלים והנוהים אחריהם את הזכות להיכנס לארץ המובטחת, שכן על מנת להיות מחוברים לה' בעודנו מנהלים חיים ארציים וטבעיים עלינו להאמין שהתערבות ה' בטבע היא אפשרית.
אנו לומדים מכך שעלינו להפנים את משמעות הנסִים הרבים שאירעו לעמנו, החל בנסִי יציאת מצרים, עבוֹר בכל הדורות שלאחר מכן וכלה בנסים המתרחשים בחיינו האישיים. רק כך נוכל לשלב בין חיבור אמיתי לה' לבין ניהול חיים ארציים, ונזכה לשִיבה הנסִית והמלאה לארץ המובטחת - בגאולה השלמֵה, על-ידי משיח צדקנו.
(על פי לקוטי שיחות כג, עמ' 112)
הוסיפו תגובה