בעוד בכל השבטים הרגילים נמנים רק הגברים מגיל עשרים ומעלה, בשבט לוי נמנים כל הבנים מגיל חודש ומעלה. בעבר היתה הזכות לשמש בעבודת הקודש שמורה לבכורות, אולם בחטא העגל איבדו זכות זו לטובת הלויים. כל אחד מבכורות ישראל נפדה מקדושתו על-ידי אחד הלויים, ואותם בכורות שלא היו לויים כנגדם (שכן מספר הבכורות היה גבוה ממספר הלויים) נפדו בתשלום כספי שניתן לכֹהנים. עד היום חובה על כל אב לפדות את בנו הבכור בדרך זו. מצווה זו נקראת 'פדיון הבן'.
בעוד המִפקד שנערך לכל שבטי ישראל היה מכוון לתכלית של שירות צבאי, נמנו בו רק הגברים שגילם עשרים ומעלה. מפקד הלויים, לעומת זאת, נועד לשרת את ה' בעבודת המשכן. מאחר שעבודת השם קשורה להארתה של עצם הנשמה הנמצאת אצל היהודי מלידה, לכן נמנו הלויים כבר מגיל חודש ומעלה.
חכמים מסבירים שהתורה ניתנה לעם ישראל בזכותם של הילדים. בילדים קטנים וטהורים שלא טעמו טעם חטא מאירה עצם הנשמה. במובן זה, ילדים הם כמו שבט לוי ועצם נשמתם כבר מתגלה מגיל חודש ומעלה. זאת הסיבה שאדמור"י חב"ד השקיעו ובהשתדלות גדולה מאוד בחינוכם של ילדי ישראל גם בגיל צעיר במיוחד. ברוחניות, כולנו יכולים להימנות על שורות הלויים בכך שנשמור על מודעות א-לוהית גבוהה. החיבור בינינו ובין ה' אינו תלוי-גיל והוא מתקיים בכל מציאות שהיא - אפילו על-ידי תינוק שזה עתה נולד.
(על פי לקוטי שיחות ב, עמ' 559-558)
הוסיפו תגובה