ה' מורה למשה להסדיר את חניית השבטים במערך צבאי קבוע: באמצע חונה המשכן כשלצִדו שבט לוי, ובכל אחד מארבעת הצדדים חונה 'דגל' - חטיבה המכילה שלושה שבטים (לצורך העניין נמנו בני יוסף, מנשה ואפרים, כשני שבטים נפרדים).
חניית השבטים מארבעת צדדי המשכן מסמלת את האופן שבו עם ישראל צריך להגן על קודשיו, ובפרט על התורה - שהיתה גנוזה בלב המשכן. מובן שהתורה אינה זקוקה להגנתנו - להפך, היא המגִנה עלינו - אך אנו מצדנו צריכים להשקיע כל מאמץ על מנת להגן על היקר והקדוש לנו מפני כל צורה של חילול.
חובת השמירה מוטלת עלינו גם בחיינו הפרטיים: עלינו לנצור מכל משמר את נקודת הקודש שבנפשנו ואת אור התורה המאיר בביתנו, ולהגן עלינו מפני האיומים המגיעים מארבע רוחות השמים: מצפון מנשבות רוחות של קרירות ואדישות; מדרום באות רוחות חמות של תאוות חומריות; ממזרח מתנשאת תחושת סיפוק עצמי וישות מופרזת; ומסוף מערב מזדחלת רוח תבוסה המפיצה ייאוש קודר.
(על פי התוועדויות תשמ"ה ד, עמ' 2103; רשימות סב; אור התורה מסעי א'שס-א'שסא. א'שצו-א'שצז)
הוסיפו תגובה