התורה מנחה את בני ישראל להימנע ככל האפשר ממכירת קרקעותיהם, ולעשות זאת רק במקרה של מצב כלכלי קשה. יתרה מזו, במשך שנתיים ממועד מכירת הקרקע חייב הקונה לאפשר לאחד משארי בשרו של המוכר לגאול את הקרקע תמורת שוויה הנותר.

שותפים במעשה בראשית
וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו: (ויקרא כה:כה)

חוקי גאולת הקרקעות מבוססים על עיקרון שהובהר בפסוק אחר: "והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ". איסור זה מזכיר לנו כי כל הקרקעות שייכות בסופו של דבר לקדוש-ברוך-הוא, וכי לעולם אין לנו לחשוב על עצמנו כבעלים האמיתיים של נתח כלשהו מאדמת הארץ. עיקרון זה תקף לגבי כל העושר והנכסים שאנו צוברים במהלך חיינו. "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד, א): עלינו לזכור תמיד שכל רכושנו בא אלינו מאת הקדוש-ברוך-הוא, ושהסיבה לנתינתו בידינו היא שאנו שותפים לה' ביצירת העולם, ומסייעים בתיקונו, בהעלאתו ובהפיכתו למשכן עבורו.

(על פי התוועדויות תשמ"ה ד, עמ' 2079-2077)