התורה פונה לדון בטומאות הנגרמות מהפרשות גופניות שונות אצל הגבר. הראשונה מבין אלו היא טומאת קרי.

להתגבר ולהיטהר
אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ וגו': (ויקרא טו:ב)

טומאת הזב יוצאת מגופו של האדם בדרך כלל נגד רצונו, אולם גם באופן כזה הוא נטמא. מדוע?

הסיבה היא שגם טומאה היוצאת מגופו של אדם בשוגג, מקורה ברע שהאדם הביא על עצמו מרצונו. מבואר בחסידות שלפעמים אדם משקיע את עצמו כל-כך עמוק בעניינים שליליים, עד שהיצר הרע שולט עליו גם כשהוא כבר לא רוצה בכך. תופעת הזיבה מעידה על כך שהרע נמצא במגמת השתלטות, וזו הסיבה לטומאה הנובעת ממנה.

אולם, גם למי שהגיע למצב כזה מציעה התורה את האפשרות לתקן את דרכיו ולהביא קרבן שיכפר על מעשיו. מכאן אנו לומדים שלעולם אַל לו לאדם להתייאש. גם כאשר הוא רואה שהרע גובר עליו, יש לו תמיד אפשרות להתעלות מעל יצרו ולשוב להיות חביב ומרוצה לפני הבורא.

(על פי לקוטי שיחות לז, עמ' 46-42)