התורה מוסיפה לפרט דינים שונים הקשורים בצרעת המִכווה, צרעת הפורחת מתוך כווייה.

אל תיסחף
וְהָיְתָה מִחְיַת הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה וגו': (ויקרא יג:כד)

הצבע הלבן מסמל תום וטהרה. כתם לבן על העור, לפיכך, יכול להתפרש כסימן לעודף חיות רוחנית. למצב כזה אפשר להגיע כאשר הדבקוּת בקודש אינה מאוזנת על-ידי מחויבות חדורת ענווה לשליחותנו עלי אדמות.

לאור זאת, ניתן להבין שחטא לשון הרע הנחשף על-ידי הצרעת מבטא אף הוא חוסר איזון, הפרזה המביאה לקלקולו של דבר חיובי ואף קדוש. כולנו יודעים כמה גדול כוחו של הדיבור ביצירת קשרים בין בני אדם. בין אם אנו מודעים לכך או לא, זו הסיבה שאנו נהנים משיחות חברתיות ומדו-שיח בונה, המאפשר הבנה הדדית. אך כאשר הדיבור הופך נגוע בתחושת ישות עצמית וגאווה, הגורמת לנו להתעניין יותר בהאדרה עצמית ופחות בתקשורת ובאחווה, מתחילים גם דיבורים שליליים לפרוץ מתוכנו. המסקנה היא שעלינו לעמוד על המשמר, כך שמתת הדיבור שקיבלנו תשמש רק לחיבור הבריות, מטרתה המקורית, ולא להפרדתן.

(על פי לקוטי תורה ב כב, ב; כה ב. לקוטי שיחות לז, עמ' 36-33, ספר השיחות תנש"א ב, עמ' 494-492)