מחלת הצרעת פגעה באנשים בעלי מודעות א-לוהית גבוהה מאוד, שנפלו בהם פגמים רוחניים שונים. מעת חורבן בית המקדש שוב אין בנמצא אנשים בעלי מדרגה כה גבוהה, ומשום כך אין הצרעת מצויה עוד.
סוג הצרעת הראשון שהתורה עוסקת בו הוא זה המופיע על העור, שהוא הרובד החיצוני של גופנו, ולפיכך הצרעת הפורחת בו מעידה על פגם רוחני חיצוני. ליתר פירוט, מדובר בחטא של רכילות או לשון הרע, הפוגם בדיבור.
כוח הדיבור הוא אכן כוח חיצוני בנפש, אך לעתים הוא נובע מרבדים עמוקים. זו הסיבה לכך שגם אם נזכה לתקן לגמרי את מעשינו, את דיבורינו ואפילו את מחשבותינו (במידה שבה אנו שולטים בהן), עדיין יתפרצו מתוכנו לעתים פליטות פה מגונות של רכילות ולשון הרע, תופעה המעידה על פינות חשוכות ופגמים בלתי-מודעים שאליהם לא הצליחו ניסיונות התיקון שלנו להגיע.
בעבר, היו פגמים סמויים מעין אלו נחשפים בעזרת מחלת הצרעת, שפרחה על העור. כיום אין הדבר מתרחש עוד, אך הלקח נותר בעינו: עלינו להישמר היטב מפני דיבורים פגומים, ואם קרה ונכשלנו בהם - עלינו לראות בכך אות שעלינו לתקן את עצמנו.
(על פי לקוטי תורה ב, כב ב; לקוטי שיחות כב, עמ' 69-65, 75-74)
הוסיפו תגובה