שבת: לא ליפול בפח

לאחר פירוט דיני כשרות המאכלים, פותחת התורה בהוראת דיני הטומאה והטהרה. מטרתם של דינים אלו היא להדגיש את ערך החיים ולהורות לנו, כיהודים, להימנע מכל מגע עם דברים הקשורים במוות. טומאה עוברת באופנים שונים, הקשורים בעיקר למגע במת - אדם או בעל-חי - או בדברים שנטמאו אף הם באופן דומה. לאדם שנטמא אסור להיכנס למשכן או לאכול מקודשיו.

מבחינה רוחנית מתייחס צו זה להבחנה בין התנהגות מקובלת לזו שאינה מקובלת. הבחנה זו פשוטה במקרים בהם הדבר ברור ומוסכם. אך לעתים קרובות הגבול מטושטש, ודבר טמא יכול להתפרש בקלות כטהור.

לפיכך עלינו לשמור על חיבור עם ה', שאינו כפוף לשׂכל האנושי המוגבל. כשאנו קשובים למודעות הא-לוהית שלנו, ביכולתנו לדעת בחוש מה טהור ומה טמא - שׂכלנו אינו יכול לשכנע אותנו שחושך הוא אור או שהמר הוא מתוק.

(על פי לקוטי שיחות ז, עמ' 73-72)