יום שני: ענווה גמורה

בסיימו את טקסי יום המילואים השמיני, פנה אהרן לברך את בני ישראל.

אף כי אהרן ידע שפעולותיו ביום האחרון של ימי המילואים הן המשכינות את אור ה' במשכן, ועל אף שהקפיד למלא בדיוק אחר הוראותיו של משה, עדיין קיננה בלבו התחושה שהוא אינו ראוי לתפקידו. התפקיד שמילא בהשתלשלות הנסיבות המצערת של חטא העגל הכביד על לבו. רגשות אלה מצאו ביטוי כשעמד אהרן ובירך את בני ישראל בנוסח העתידי של "ברכת כהנים". הוא אמר:

כולנו יודעים כי השראת השכינה במשכן תלויה במחילה על חטא העגל. מאחר שמילאתי תפקיד מרכזי בחטא זה, הרי שהמחילה לכלל ישראל תלויה במחילה שימחל ה' לי. לכן, אני צריך להתפלל לה' שיברך אתכם וישמור אתכם ("יברכך ה' וישמרך"), שיאיר לכם פנים ("יאר ה' פניו אליך ויחֻנך"), ימחל לכם ("ישא ה' פניו אליך") וישפיע עליכם מטובו ("וישם לך שלום"). כמו כל המנהיגים היהודים הגדולים, היתה זו ענוותנותו של אהרן שעשתה אותו ראוי לתפקידו ככהן המברך. על כולנו ללמוד מהדוגמה שהציב לנו.