בין כ"ג ל-כ"ט באדר ביצע משה את כל טקסי הסמכת אהרן ובניו לתפקיד הכֹהנים. ביום השמיני, ראש חודש ניסן, החל אהרן לשמש לראשונה ככהן גדול, בעוד בניו מתחילים לשמש ככֹהנים הדיוטות (רגילים). בכל שבעת ימי המילואים, שבהם נעשתה עבודת הקרבנות על-ידי משה רבנו, לא ירדה אש מהשמים על גבי המזבח. אולם ביום השמיני, שבו הוקרבו הקרבנות על-ידי אהרן, ירדה האש לראשונה - אות לכך שעבודת הכֹהנים מתקבלת ברצון לפני ה'.

תפקידו של אהרן
וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם וגו': (ויקרא ט:כב)

בין שׂכל אנושי לא-לוהות האין-סופית קיים פער שאינו ניתן לגישור על-ידינו. הקדוש-ברוך-הוא גישר על פער זה לראשונה במעמד הר סיני, שבו גילה לנו את א-לוהותו באופן שאנו יכולים לתפוס אותה - דרך התורה. אמנם, לא די בכך. כדי שגילוי הא-לוהות הטמון בתורה ייקלט בעולם, יש להכשיר אותו לכך.

שתי הפעולות שייכות לשני האחים שהנהיגו אותנו בצאתנו ממצרים: המשכת גילוי א-לוהות מלמעלה למטה דרך התורה היא מעלתו של משה, אך הכשרת לבבות העם והעלאתו מלמטה למעלה הן כישרונו המיוחד של אהרן. כידוע, היה אהרן מעורב בדעת עם הבריות ואהוב על-ידי הכול, וככזה הִרבה להשכין שלום בין חברים ובין בני זוג, ועורר את בני ישראל לשאוף לחיים רוחניים.

לאור זאת, יש להבין כי פעולתו של אהרן בימי המילואים הִשלימה את התהליך שהתחיל בעבודתו של משה, ומשום כך דווקא על ידה נראה האות לגילוי נוכחות ה' במשכן.

כולנו רוצים לחוש בנוכחות ה' בחיינו, ממש כמשה רבנו על הר סיני. אך כדי שנזכה לכך עלינו להידמות דווקא לאהרן: "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (פרקי אבות א, יב). אורח חיים כזה לא רק מיטיב עם הזולת, אלא גם גורם להשראת השכינה בחיינו.

(על פי לקוטי שיחות ז, עמ' 299-298)