יעקב הגיע למצרים ויוסף הציג אותו בפני פרעה. בהזדמנות זו בירך יעקב את פרעה שנהר הנילוס יעלה לקראתו בהתקרבו אליו. כתוצאה מברכה זו הומתקה גזירת שבע שנות הרעב, ופסקה לאחר שנתיים בלבד. נס זה החליש את הערצת המצרים ליאור.
יוסף לימד אותנו שלעתים יש לגמול טובה תחת רעה. כך עשה עם אחיו, שמכרו אותו לעבדות, וסיפק את כל צורכיהם לשארית חייהם. יוסף הצליח למחול לאחיו לא רק בזכות שליטתו העצמית הגדולה, אלא בעיקר מפני שעמד על סוד ההתמודדות עם הרוע האנושי. כפי שראינו, חטא מכירתו היה חלק מהתוכנית הא-לוהית שנועדה להפוך את יוסף למשנה מלך מצרים. יוסף התמקד בתוצאה החיובית הסופית של מעשה אחיו במקום במניע השלילי שהוביל אליו.
אף אנו מתפללים לה' שינהג בנו כפי שיוסף נהג באחיו – שיראה את פעולותינו כפי שהן עתידות להתברר, כחוליות בשרשרת המובילה אל אחריתו הטובה של העולם, ויסלח לנו על המניעים השליליים המעורבים בהן. על מנת 'לעורר' יחס כזה מאת ה', עלינו לעשות כך בעצמנו: לראות בעין טובה את חטאי הזולת, ויותר מכך – להשתמש במעשינו השליליים כמנוף לתיקון עצמי ובכך להפוך אותם מחובות לזכויות.
(על-פי לקוטי שיחות ה, עמ' 241 והלאה)
הוסיפו תגובה