לאחר חתונתם של יצחק ורבקה נשא אברהם את קטורה, שילדה לו שישה בנים נוספים. חכמים מזהים את קטורה עם הגר, ורואים בנישואים אלו חידוש הקשר הישן עמה. לאחר מכן, כאשר מלאו לאברהם מאה שבעים וחמש שנה, הלך לעולמו.

שכר המשמעת
וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וגו': (בראשית כה:ט)

בילדותו, התמרמר ישמעאל כנגד מעמדו של יצחק, שנבחר להמשיך את מורשתו של אברהם, ותבע את הירושה הכפולה המגיעה לו כבכור הבנים. ניתן היה לצפות שתביעה זו תשוב ותעלה בחריפות יתרה עם הסתלקותו של אברהם. אולם, הפסוק שלפנינו המקדים את יצחק לישמעאל מבהיר שישמעאל מחל על כבודו כבכור, והניח ליצחק הצעיר ממנו להוביל את מסע הלוויה. חכמים רואים בכך רמז לתשובה שעשה ישמעאל באחרית ימיו.

העובדה שפסוק זה מופיע דווקא בפרשת "חיי שרה" מלמדת שהזכות על תשובתו של ישמעאל שמורה לשרה. היתה זו התעקשותה הקפדנית של שרה שהובילה את ישמעאל לעשות תשובה בסופו של דבר ולהכיר באמת. מתוך כך עלינו ללמוד שאין לשלול לחלוטין את השימוש במידת הגבורה ובהטלת המשמעת בחינוך, אלא להשכיל להשתמש בה במקרים הראויים לכך.

(על-פי לקוטי שיחות טו, עמ' 149-150)