ניסיונו הגדול ביותר של אברהם התרחש שלושים ושבע שנים לאחר הולדת יצחק, כאשר הקדוש-ברוך-הוא ביקש ממנו להקריב את בנו.
נסיון העקדה העמיד את אברהם בניסיון של הקרבה אדירה. לא רק אהבתו לה' – התובע ממנו את בנו – עמדה בניסיון, אלא גם אמונתו. הרי ה' הבטיח לאברהם ש"ביצחק יקרא לך זרע", והנה כעת הוא סותר את דברו ומצווה עליו להעלותו עולָה לפניו. אברהם גבר על שני הניסיונות, האמין בה' ואהב אותו בכל לבו, ומתוך כך יצא לקיים את מצוותו ללא עוררין.
הניסיונות הם הדרך שבה הקדוש-ברוך-הוא בוחן אותנו, כדי להוציא את משאבי הנפש הסמויים שלנו מן הכוח אל הפועל. בהתבוננות כללית, החיים כולם הם ניסיון אחד גדול המכוון לתכלית זו בדיוק. בטרם ירדה נשמתנו לעולם היא השיגה את הא-לוהות בגבולות שׂכלה בלבד, ומעולם לא התנסתה באהבה שהיא "למעלה מטעם ודעת" – דבקות עצמית שמעל להיגיון ומעבר להבנה. הירידה אל הגוף כובלת את הנשמה אל המציאות הגשמית, המסתירה את נוכחות ה' בעולם ומקשה על האמונה, ומשום כך היא מאתגרת אותה לגייס את הכוחות העמוקים ביותר האצורים בה כדי להיוותר נאמנה לבוראה. לאחר חשיפתם של כוחות אלו, מוצאת הנשמה שהיא עומדת במדרגה גבוהה ביותר של קרבה לה' ודבקות אלוקית, לאין-ערוך יותר מכפי שהיתה במקורה, בטרם ירדה לעולם.
(על-פי ספר המאמרים ה'ת"ש, עמ' 37)
הוסיפו תגובה