מתוך דברי המלאך אל לוט ניתן להבין כאילו הוא תולה את החורבן המתקרב בכוחו שלו, ולא בכוחו של מי ששלחו. בפסוק אחר הוא חוזר ומבהיר שכוחו נובע אך ורק מרצון ה'.

אי הבנות
מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה וגו': (בראשית יט:כב)

חז"ל עומדים על כך שבמקום אחד אומרים המלאכים "כי משחיתים אנחנו" ובמקום אחר אומר אחד מהם: "כי לא אוכל לעשות דבר". מן הפסוק הראשון, הם מסבירים, ניתן היה להבין כאילו המלאכים פועלים בשם עצמם ובכוחם הם. הפסוק השני מבהיר שהדבר אינו כך.

אמנם יש להבין כי המלאכים עצמם ודאי לא התכוונו לתלות את החורבן המתקרב בהם עצמם, מאחר שהמלאכים הם נטולי זהות פרטית. הם אינם מודעים לעצמם כיֵשות בעלת קיום נפרד, וכל מהותם היא רצון ה' המתגלה בהם. כאשר הם אומרים "אנחנו", כוונתם היא הקדוש-ברוך-הוא המתגלה בנו.

אם כן, מסתבר שהפסוק השני נאמר כדי לתקן את הרושם המוטעה שהדברים היו עלולים להותיר בלב השומע – לוט. מכאן עלינו ללמוד שכאשר אנו מדברים עם אחרים עלינו להיזהר בלשוננו, כדי שלא יפרשו את דברינו שלא כהלכה.

(על-פי שיחות קודש תשל"ג א, עמ' 252-251)