לפני זמן מה אומת האינטרנט רעשה וגעשה: ססיל האריה, שהסתובב חופשי ביערות זימבבואה, ניצוד על-ידי רופא שיניים אמריקאי. הנושא העלה לסדר היום את שאלת הציד: האם זה מוסרי לצוד אריות? וגם אם נאסור צידת מינים שונים, מה לגבי צידת חיות אחרות?
עבורנו, כיהודים, זו הזדמנות מצויינת לעסוק בנושא מנקודת מבטה של היהדות. נלמד את המקורות המתייחסים לציד ונראה מה חושבת התורה על הרעיון של ציד למטרות ספורט ושעשוע.
שתי דמויות של רשעים
התנ"ך מלא בסיפורים, וכל סיפור מהווה הוראה. יש סיפורים שמלמדים אותנו כיצד להתנהג, אחרים מתמקדים דווקא בדמויות של רשעים מהם ניתן ללמוד כיצד לא להתנהג.
שני רשעים כאלה הם נמרוד ועשו.
נמרוד, שנקרא כך מלשון מרידה,1 לקח חלק מרכזי במרד הגדול של דור הפלגה נגד בורא העולם2 - שבמרכזו בניית מגדל בבל. נמרוד הוא המלך אשר השליך את אברהם אבינו אל תוך כבשן האש.3 התלמוד גם מזהה אותו כאמרפל, המלך שכנגדו יצא אברהם להילחם כדי להציל את אחיינו, לוט.4
ויש גם את עשו. הוא בז לבכורה, מכר אותה ליעקב תמורת נזיד עדשים ולאחר-מכן ביקש להרוג אותו. התלמוד מציין שעשו היה נואף, כופר וגם רוצח (ואחד מקרבנותיו הראשונים היה מיודענו, נמרוד).5
מעניין לציין שבכל התנ"ך ישנם שני אנשים המתוארים כציידים. ניחשתם נכון: נמרוד ועשו.
נמרוד מתואר בבראשית י,ט: "הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה', עַל כֵּן יֵאָמַר: כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה'".
את עשו מציג הכתוב (בראשית כה,כז) כניגוד לאחיו יעקב: "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה, וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים".
מה זה אומר לנו בנוגע ליחס של התורה לספורט הציד...?6
רק אם צריכים, וגם אז לא באכזריות
כמובן, ההלכה היהודית מתירה לשחוט בעלי חיים לצרכי מזון, ביגוד או כל מטרה נצרכת אחרת.7 אולם, גם אז אין לעשות זאת מתוך גישה של אכזריות, כפי שממחיש הסיפור התלמודי הבא:
"עגל אחד הובל לשחיטה. הלך (ברח העגל) וטמן את ראשו בחלוקו של רבי (רבי יהודה הנשיא, המכונה במשנה ובתלמוד בתואר 'רבי') וגעה בבכייה. אמר לו (רבי), 'לך, לכך נוצרת'. אמרו (גזרו בבית דין של מעלה), 'הואיל ולא ריחם, יבואו עליו ייסורים'. (והוא סבל כאבים במשך שלוש עשרה שנה.)
ועל ידי מעשה (שאירע), הלכו (נפסקו הייסורים): יום אחד, טיאטאה אמתו (שפחתו) של רבי את ביתו. נמצאו שם גורים של חולדה, והיא טיאטאה אותם. אמר לה (רבי), הניחי להם, כתוב (תהלים קמה,ט) 'ורחמיו על כל מעשיו'. אמרו (בבית דין של מעלה) 'הואיל ומרחם, נרחם עליו' (ואכן, מאז פסקו הכאבים)".8
יתר על כן, ההלכה היהודית אוסרת גרימת צער מיותר לבעלי חיים. איסור זה נלמד מהציווי בספר דברים (כב,ד):9 "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ (מכובד המשא) וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם".10 התורה מחייבת יהודי לסייע ללא עיכוב לפרוק משאות עודפים מבהמה, אפילו אם זו שייכת לאדם רשע.11 כמו כן, גם השחיטה הכשרה מבוצעת בצורה שמסבה לבעל החיים כאב מינימלי.12
אם נתייחס רק להלכה זו, הרי שאדם שצד חיה ופוצע אותה, עובר על האיסור לצער את בעלי החיים.13 אך עדיין יהיו שיטענו שאם החיה נהרגת במהלך הציד, אין כאן איסור צער בעלי חיים.14
למה, למה?
אבל העיסוק בציד למטרות ספורט ושעשוע עומד בסתירה לערך יהודי נוסף: דיני 'בל תשחית'.15 לכל דבר בעולם יש 'נשמה', ניצוץ של תכלית אלוקית המחייה אותו עד שהוא משיג את היעד שלשמו הוא נברא. אם לאדם יש צורך בנברא זה, הרי עולם החי והצומח תורם למשימתו של האדם בעולם, שהיא בסופו של דבר נשמת הקיום של כל הנבראים.
אם אדם צד במטרה לנצל את עורות הבהמה על מנת להפיק תועלת מוצדקת לטובת האדם, אזי מושגת תכלית זו. כמו כן, ניתן להצדיק מצב בו בעלי חיים משמשים למחקר רפואי. אך, כאשר אדם הורג בעל חיים למטרת שעשוע ובילוי גרידא, הרי הוא שולל באכזריות מאותה חיה את האפשרות לממש את תכליתה הפוטנציאלי.
הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסון זצ"ל, התייחס לאכזריות הכרוכה בציד בשיחתו מט"ו בשבט, תשל"ב (31 בינואר, 1972) הוא הזכיר את הסיפור אודות חותנו, הרבי השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון, שכילד ננזף על ידי אביו לאחר שתלש בהיסח הדעת עלה מאחד העצים, מה שמוכיח שהרעיון הנ"ל נכון גם ביחס לפגיעה בממלכת הצומח.
ההסתייגות מפני ציד באה לידי ביטוי בקטע תלמודי נוסף. ספר תהילים פותח בפסוק, "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". התלמוד מבאר את המילים, "'בדרך חטאים לא עמד' - זה שלא עמד בקִנִגִיּוֹן"16 . רבי שלמה יצחקי (רש"י), גדול פרשני התלמוד, מסביר שהביטוי 'קנגיון' פירושו "צידת חיה על ידי כלבים, וכל מעשיהם לשם שחוק ושמחה".17
בהתאם לכך, נפסק להלכה בשולחן ערוך ש"אסור לצוד בכלבים, משום 'מושב לצים'".18
לסיכום: בין אם זה איסור של ממש, ובין אם זה לא תואם את ערכי היהדות – ציד ספורטיבי הוא בהחלט לא בשבילנו.
כתוב תגובה