רב אחד שהדריך קבוצת תלמידים גילה שאחד מהם עישן באמצע יום השבת. הדבר גרם לו לאכזבה עמוקה שכן הוא השקיע רבות בנסיון להחדיר בהם את קדושת השבת ועד כמה חשוב להיזהר שלא לחלל אותה. הוא רצה להעביר לתלמיד מסר חריף שאינו משתמע לשני פנים והחליט לגרש אותו מהמפגשים הקבועים. כך, הוא קיווה, התלמיד יבין את חומרת המעשה ויחזור בו.

כשהוא כתב על כך לרבי מליובאוויטש, הרבי לא התייחס ישירות לדברים אלא ביקש ממנו לעיין במסכת אבות דרבי נתן, פרק יב.

כשפתח הרב את המסכת המדוברת, הוא גילה שם את הסיפור הבא:

"כשהיה אהרן (הכהן) מהלך בדרך, פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום. למחר, ביקש אותו האיש לעבור עבירה, אמר: אוי לי! איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן? בושתי הימנו (אני מתבייש ממנו) שנתן לי שלום.

"נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה."

הרב הבין היטב את מה שביקש הרבי לומר לו. אם הוא רוצה להחזיר את התלמיד לדרך הישר, עליו לעשות זאת באמצעות קירוב ואהבה.