"הייתי עייף ורעב, הגב שלי כאב משינה על איזה ספסל זרוק בשדה התעופה". כך פתח ר' יצחק השבוע וסיפר את סיפורו המופלא, כפי שהוא כינה אותו "סיפור של השגחה פרטית".

יצחק, המשמש כיום כשליח הרבי בניו ג'רזי, היה אז בגיל הישיבה ונסע מניו-יורק לחתונה של חבר בונצואלה. הטיסה כללה עצירה קצרה בפלורידה והמשך לקראקס, שם תתקיים החתונה.

"הטיסה מפלורידה הייתה עמוסה ולא נשאר מקום עבור התיק האישי מעל הנוסעים. הדיילת הציעה לקחת את התיק ולהניח אותו בקידמת המטוס. הסכמתי, אבל הוצאתי את התפילין מהתיק ושמתי אותם לידי".

את התפילין הוא הוציא, את הדרכון הוא שכח.

"כשנחתנו בקראקס בשעות הערב, ניגשתי לקידמת המטוס וביקשתי את התיק שלי. 'אוי, סליחה, אבל לא היה מקום גם בקידמת המטוס אז שמנו אותו למטה עם המטען' הסבירה הדיילת. אבל את המזוודות אוספים רק אחרי ביקורת הדרכונים, והדרכון שלי נמצא בתוך התיק!

"התבקשתי לחכות לפני ביקורת הדרכונים ואחד הדיילים הלך להביא את התיק. חלפו עשר דקות, עשרים דקות וגם שלושים והדייל איננו.

"אחרי המתנה ארוכה שנראתה כמו נצח הוא הופיע, מבוייש כולו.

"'בטעות התיק שלך נשאר מחוץ למטוס בפלורידה. הטיסה הבאה מפלורידה תגיע רק מחר בבוקר, אבל סידרנו שהתיק שלך יהיה עליה'".

יצחק המתוסכל ביקש ללכת לבית מלון קרוב לשדה התעופה עד שהטיסה תגיע. אבל כדי להיכנס לונצואלה עליו לעבור קודם כל ביקורת דרכונים; ואם אין לו דרכון, הוא בעצם לא יכול לזוז. אפילו לחזור לפלורידה הוא לא יכול כי... אין לו דרכון.

אז הוא היה צריך להישאר לישון בשטח הצר שבין מקום נחיתת המטוס ובין דלפקי ביקורת הדרכונים, ואחד החברים שהיה עמו בטיסה התנדב להישאר עמו במשך הלילה.

"אתה כבר יכול לתאר לעצמך איזו שינה זו הייתה. ישנתי על ספסל עץ קשה... ב-4 לפנות בוקר מצאתי טרקלין של אחמי"ם ששיכנעתי אותם איכשהו לתת לי להיכנס ולחטוף תנומה קצרה על הספה..."

בשמונה בבוקר סוף סוף נחת המטוס.

"הייתי כל-כך מתוסכל. אמרתי לעצמי: אם אנחנו כאן, כנראה שיש לנו איזו שליחות מהשמיים! ברגע שהמטוס נחת, ניגשתי על הנוסע הראשון שירד מהמטוס ושאלתי אותו: האם אתה יהודי? הוא השיב בחיוב. תרצה להניח תפילין? שוב הוא הסכים. האם הנחת תפילין אי-פעם? ואז מתברר שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא מניח תפילין כי הוא מעולם לא זכה לחגוג בר מצווה או לקבל חינוך יהודי".

הדרכון האבוד חזר לבעליו, סוף סוף.

הגב שלו עדיין כאב, העייפות עדיין הציקה לו, אבל איכשהו הוא הרגיש שהוא יודע מדוע כל זה קרה.