בעת יושבי עם ילדי,
במרחב המוגן,
עת חיכיתי עד מתי,
לחופש המסוכן,
בו ההמלצות,
הן להישאר בבית,
לצד אזעקות והפצצות,
וללא טיולי קייט.
להיות נתונים לחסדה,
של כיפת הברזל,
ואולי גם קסדה,
כדי שמפגיעה נינצל.
שלפתי אצבע מאשימה,
אל כל המנהיגים,
אל תשאירו מאומה
מטרוריסטים שהורגים
טפלו טיפול שורש
פרקו את כל הרוע
אל תדלגו על שכונה או חורש
שלא יוכלו לפגוע...
ואז הסתכלתי במראה,
וראיתי שכן גם אצלי
ההתגוננות היא ידועה
וכיפת הברזל היא כלי.
אם אני חפצה בשינוי
אני בונה חומת הגנה,
שלא יהיה בה פיתוי,
ולהתמודד אני לא מוכנה.
בדיאטה אנקה הבית מפיתויים
ולא אגיע לאירועים
אהיה מבוצרת במבצר
והדרך לשינוי קצר.
קצר אולי,
אך לא איכותי.
ועד מתי,
ילווה אותי?
כמה זמן ניתן להישאר במקלט?
זה לא שינוי מוחלט!
כי כשאצא לעולם חשופה,
ללא החממה השומרת,
אפול כמו במגיפה,
ואיפה ההתקדמות הנהדרת?
אז צריך במקלט,
לנצל את הזמן, ולהתארגן.
לתכנן היטב את השלט,
שיעמוד מול פיתוי גם כן.
לחזק את יכולת השליטה,
הפרשנות והתגובה
להעצים השינוי וההחלטה
ולזכור כמה היא חשובה
לקבל תמיכה לתהליך,
להתחבר לכח שיאפשר להמשיך,
גם להתמודד עם פיתוי,
ולשרוד בכל מצב בשינוי.
זה המקלט המומלץ,
שם נעשה תהליך,
אולי ארוך אך מצלח,
ואחריו יותר לא צריך,
לבנות חומות,
או לפחד מתקיפה,
יש תעצומות,
ויש כח ודחיפה.
להתמיד בשינוי,
ללא חשש מאויב,
ללא חשש מגינוי
או ממי שאת השינוי לא אוהב.
יש לי כח שלי
והוא אלוקי וחזק
לא זקוקה לחומה ככלי,
כי השינוי מהותי ומוצק!!
כשעושים שינוי, בכל תחום ההתחלה היא קשה דורשת תכנון והסתגלות. פעמים רבות לצורך ההסתגלות אני מאמצת את המגננה. כדי לא להיות מותקפת בהתמודדות עם פיתויים ומכשולים, מבחוץ, אני מתנתקת מהסביבה הטבעית. מסתגרת בחממה, ומנסה להטמיע את השינוי בקלות. ואז... לעיתים קשה לצאת ולוותר על החממה ולצאת להתמודדות האמיתית בשטח.
והנה דוגמאות בכמה תחומים. את הדיאטה אעשה בבית נטול ממתקים וחטיפים פחמימות ריקות וסוכרים. אציף את הבית בירקות עלים ואחרים, מעט דגנים מלאים ובריאים ולא אצא לעולם הגדול והמפתה. את גמילתו של בני המתוק מטיטולים אעשה רק בבית במרחק 40 שניות מהשרותים ועד דקה מארון הבגדים ומכונת הכביסה. את חיפוש העבודה אעשה במחשב באינטרנט בחדרי הממוזג...
לשלב הראשוני זה בסדר, השאלה עד מתי אשאר צמודה לנתונה לחסדיהם של כיפות הברזל המלוות את השינויים בחיי?
מתישהו, צריך לצאת עם הדיאטה גם לאירועים, ולארח ולהתארח אצל חברים, שלא כולם עברו את השינוי שלי איתי ואני צריכה ללמוד להתמודד למצוא בכל מקום את הכח לאתר ולאלתר ארוחה שמתאימה לשינוי התזונתי שלי.
מתישהו צריך לצאת עם הגמול הטרי לרחוב, לקניות, לסידורים ועיסוקים שונים, ולהסתדר עם שירותי השירותים, הציבוריים והפרטיים שנמצאים בכל אתר ואתר, ולהיסחב עם ארון בגדים נייד, ושקית לכביסה, עד שהשינוי יופנם באופן מלא ובהצלחה.
וכן, גם את חיפוש העבודה צריך לקדם גם לראיונות עבודה בשטח, ולא הסתפק בשליחת מיילים וקורות חיים.
אז קדימה! אצא לדרך! להתמודד עם החיים האמיתיים!
ואם אני עוד לא מוכנה, אקח עוד עזרה וליווי, עד שאגיע ליעד היכולת להתמודד באופן עצמאי עם ניסיונות החיים, ויחד איתם אתקדם ואשיג את מטרותי.
את המסר הזה למדתי ממשה רבינו שבפרשת ואתחנן דואג להקצאת ערי מקלט, על אף שהשימוש בהם יבוא לשימוש רק אחרי 14 שנות כיבוש וחלוקת הנחלות בארץ, כשמשה כלל לא יהיה שם, ויהושע ינהיג את העם. עיסוקו זה של משה עם ערי המקלט נועד לשלול את השימוש בעיר מקלט כמקום ענישה או מסתור כמגננה לרוצח בשוגג מפני כאבו ונקמתו של גואל הדם הפוטנציאלי. אלא משה רבינו טבע בערי המקלט את המשמעות ומהות של מקום שיקום ושינוי, לקראת היציאה אל ההתמודדות האמיתית בחוץ. בשטח. בחיים האמיתיים.
משה רבנו מזכיר לנו שיש לנו נשמה אלוקית וכוחות להתמודד ולנצח. אין צורך להישאר במקלט לנצח. ההימצאות במקלט עם כהנים, לוויים, ורבנים שגלו בעקבות ולצורך תלמידיהם, נועדה לתמוך ולגלות את היכולות המקסימליות, שיאפשרו לצאת לחיים עם שליטה ומודעות רבה, עד שלא תהיינה נפילות וכישלונות, ואפילו לא בשוגג.
הוסיפו תגובה