אל"מ עופר וינטר: לוחם בעז"ה (בעזרת השם)

מגזין "משפחה" פירסם השבוע ראיון שנערך עם מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר. לפניכם קטעים נבחרים ממנו המתפרסים כאן באדיבותם. המערכת

אהרן גרנות ואליעזר שולמן, גבול רצועת עזה

מההוראות שמעביר אלוף משנה עופר וינטר, מפקד חטיבת גבעתי, לפקודיו בשטח - ניתן לעמוד על עומק הלחימה ועל היקף ההישגים הצבאיים שנרשמו עד כה במערכַת צוק איתן. ברדיו מדברים על הפסקת אש, אבל במרחק ירייה מאזורי הלחימה נשמעים היטב הדי פיצוצי המנהרות. חמאס לא מקבל את הפסקת האש, והחיילים של אל"מ וינטר ממשיכים להלחם ולעבוד בשטח כדי לחשוף עוד מנהרות, לבצע עוד כמה חיסולים, לחורר כמה שיותר תאי טרור ברצועה שהפכה לאחת ממושבות הטרור הגדולות בעולם.

דלת החפ"ק נפתחה בפתאומיות. אחד מקציניו של וינטר נכנס. זאת לא הפעם הראשונה: הקצינים הבכירים בחטיבה מרגישים חופשיות לפתוח את דלת ה'לשכה' ולהפריע ל'עופר', כפי שהם מכנים אותו. זה לא מהיעדר היררכיה - זו דווקא ברורה היטב - אלא מחשיבות המלחמה: כל שנייה שתבוזבז לצורכי טקס יכולה להיות קריטית, והשאלות אכן קריטיות לקצינים. אבל הפעם זה היה שונה. הקצין הסתודד ארוכות עם מפקדו, אבל שביעות הרצון על פניו של אל"מ וינטר הייתה בולטת הפעם. "וכל קרני רשעים אגדע", ציטט לפתע. "חיילים שלי הרגו חמישה מחבלים שיצאו מפיר של מנהרה". לאחר מכן הוא נשא כפיים לשמים: "ברוך השם, תודה לך השם", אמר. ניכר היה בו שהוא לא עושה זאת בגלל נוכחותנו בחדר הפיקוד.

"תעצור את הפיצוץ, זה יתנגש לי עם מחילה אחרת. נעשה פיצוץ מבוקר לאחר מכן", הורה לאחד מקציניו שבא לדווח שבקיר המדובר של המנהרה הוטמנה כמות אדירה של חומר נפץ. "למה אין לכם די-ניין?" גער במפקד גדוד שירד לשטח (9D הוא כלי הנדסי כבד וענק ממדים, שבאמצעותו מורידים בתים לעת הצורך. לא הייתם רוצים לראות אותו בא מול מכוניתכם). "אני רוצה את המחבל הזה מיד כאן. אני נכנס איתו לשטח והוא מצביע על המנהרה", וינטר יורה.

תוך כדי המפגש עמו, מפקד חטיבת גבעתי מנהל לוחמה עקשנית בעזה. "אני רוצה להגיע למצב שבו כבר לא תהיה לאויב שלנו מוטיבציה להילחם בנו. אפשר להגיע לזה, יש לנו את היכולת בעזרת השם", הוא אומר לנו. "אני מוכן, הלוחמים מוכנים, יש להם מוטיבציה אדירה - אבל זה לא תלוי בנו, זה תלוי בהחלטות של המפקדים שמעלי, ובעיקר בדרג המדיני, שצריך להסיר את המעצורים ולתת לנו לעבוד. בלי החלטות שלו לא נוכל לעבוד".

אל"מ וינטר בראיון. צילום: יואב דודקביץ - משפחה

ה'קבלה' של המח"ט

מפעם לפעם מגיח עופר וינטר משדה הקרב אל בתיהם של גדולי תורה בבני ברק ובירושלים, שעמם הוא עומד בקשר הדוק. הוא מעדכן אותם בנעשה והוא אינו מסתיר זאת. "בראשית המבצע פניתי לראשי ישיבות ולמקובלים ביניהם לרב הצדיק רבי יעקב עדס, וביקשתי מהם להתפלל להצלחת המבצע ולהצלחת חיילינו בקרב. הם הבטיחו לעשות זאת וביקשו ממני לקבל על עצמי משהו - עוד מצווה, עוד הידור. החלטתי לקבל עלי להתפלל שחרית בכוונה יתרה.

"אנחנו במצב לחימה, של לילות ללא שינה, ולעתים תפילת שחרית היא אחרי לילה בלי שינה. זה קשה מאוד, אבל אני יודע שזה בשביל החיילים, ואני משתדל לשמור את זה, להאריך בתפילה ולהתכוון יותר", מספר וינטר.

למפקד חטיבת גבעתי אין ספק שאבדות חטיבת גבעתי היו פחות כבדות, בשל תפילות אלה שהעתירו גדולי הדור על חייליו, ויש לו גם מסר ברור: "דווקא בעת של מלחמה, שבה הרצון להצטרף לכוחות הלוחמים הוא עז, צריכים לחזור ולהדגיש שמה שהכי נדרש לעם ישראל זה שבני התורה ישבו וילמדו תורה ביתר עוצמה ועוז. לימוד התורה מגן על עם ישראל יותר מכל דבר אחר. מי שיכול לשבת וללמוד - זאת חובתו".

סיפורי נסים אינם חסרים במלחמה הזו, אבל נס כפי שהתרחש בעת הלחימה בחירבת חיזעה הוא לא ראה בכל ימי הקריירה הצבאית שלו. על הנס הזה הוא מספר אחרי שאנחנו מבקשים ממנו לתאר רגע של שיא מרגש בלחימה: "החלטנו לתקוף את המקום עוד לפני עלות השחר, כדי שאיש לא יבחין בנו. כוח החלוץ הגיע למקום בזמן, אבל הלוחמים משום מה איחרו. לא ידענו מה לעשות כי בינתיים החל להאיר השחר, ונצנוצי אור החלו להראות את הלוחמים.

"מנגד היינו חייבים לתקוף, ואז פתאום הגנו עלינו עננים. ענני כבוד. לפתע כיסה אותנו, את כל הלוחמים, ערפל כבד, שהלך אתנו בכל ההתקפה. איש לא ראה אותנו. רק כאשר פוצצו הבתים שהיו צריכים להתפוצץ וכבר לא נשקפה כל סכנה לחיינו, התפזר לפתע הערפל. ממש 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם'".

ברכת הגומל... קידוש, סעודת הודיה?

"אילו הייתי צריך לערוך סעודת הודיה על כל נס שראיתי, מתפללי בית הכנסת שלנו במצפה נטופה, שם אני גר, היו צריכים להתחיל במשטר של דיאטה. בעזרת השם, בתום המבצע אערוך סעודה גדולה על כל הנסים והישועות שהשם חולל לנו במבצע הזה".

צעירי חב"ד עם החיילים על גבול רצועת עזה

"החיילים לוחמים כאריות", משבח אל"מ וינטר את חייליו, "רוחם איתנה, והם מאמינים בצדקת הדרך. הם יודעים מה הם עושים. הם יודעים כי הם מגִנים על עם ישראל והם לא מתבלבלים. אני מסתובב בין החיילים ומתמלא בעוז ותעצומות. אשרי העם שאלו הם בניו המוכנים למסור את נפשם ממש על העם והארץ. סגולת ישראל מתגלית בכל חייל וחייל ובכל בן לעם ישראל".

סערת המכתב: 'מי שתקף אותי - מעולם לא ראה נשק'

לפני מספר שבועות, ערב התחלת מבצע 'צוק איתן', כתב וינטר איגרת חיזוק לחייליו והיו כאלו שביקרו אותו על כך. נוסף על מסרים צבאיים כגון הדגשת עמידה במשימה, עשה שימוש נרחב במינוחים דתיים לתיאור המערכה והאויב: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי העזתי, אשר מחרף מנאץ ומגדף, אלוקי מערכות ישראל...

"אני נושא עיני לשמיים וקורא עמכם 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. ה' אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכנו, אשר אנו הולכים ועומדים להילחם למען עמך ישראל כנגד אויב המנאץ שמך, עשה ויתקיים בנו מה שכתבת בתורתך הקדושה 'כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להושיע אתכם' ונאמר אמן, בשם ה' נעשה ונצליח", חתם וינטר את האגרת לחייליו.

עושה רושם כי במטכ"ל לא התרגשו מההתקפה על עופר וינטר בשל 'המכתב הדתי' שמעולם לא נראה במחוזותינו קודם לכן. בראיון שערכנו עמו, הוא משיב לראשונה לתוקפיו: "מי שתקף אותי בגין המכתב ראה כנראה כלי נשק רק בתמונות, לא היה בחיים שלו בקרב ואינו יודע מהי רוח לחימה.

חיילי צה"ל בשדה אימונים ליד עזה. צילום: הדס פרוש / פלאש90

"לפני יציאה לקרב אני מקריא לפני חייליי את דברי כהן משוח המלחמה - 'שמע ישראל אתם יוצאים היום למלחמה' וכו'. אין אחד מהם, ואפילו החילונים ביותר, שאינם אומרים בכוונה עצומה את התפילה לפני יציאה לקרב. במלחמה, כשהחיילים יודעים שהם עשויים למסור את הדבר הכי יקר להם, את חייהם, הם מתחברים לאמת שלהם. כשאדם בסכנת חיים, הוא מתחבר לאמת הפנימית הכי עמוקה שלו, וכשזה קורה, גם הכופר הכי גדול פוגש את אלוקים. זאת הסיבה שבמלחמה כולם מאמינים, חוץ מזה שרואים כל כך הרבה נסים, שקשה מאוד לא להאמין.

"אני מסביר לחייליי כי לפחד זה דבר טבעי לחלוטין, אבל כשיוצאים למלחמה להגן על עם ישראל צריך להתגבר על הפחד. אני כתבתי לחייליי את מה שהרגשתי בלבי. זו זכותי המלאה".

אין זאת הפעם הראשונה שבה אל"מ עופר וינטר 'לא רואה ממטר' ולא מתבלבל בזהותו. לא רבים יודעים, אבל טקס מינויו של וינטר למפקד החטיבה היה בעצם הכנסת ספר תורה שהביא עופר וינטר והכניס לבית הכנסת החטיבתי. ברחבת הטקס קיבל לידיו אל"מ עופר וינטר את חטיבת גבעתי. בדברי הפתיחה שלו סיפר עופר על החלטתו להיכנס לחטיבה עם ספר תורה כפי שנהגו מנהיגי ישראל בעבר. בדברי פתיחתו אמר את התפילה שנושא שליח הציבור בימים נוראים לפני מוסף: "הנני העני ממעש... מפחד יושב תהילות ישראל... היה נא מצליח את דרכי". ספר התורה הוכנס לבית הכנסת החטיבתי, והוא משמש את חיילי החטיבה.

***

התחלנו לעשות את דרכנו אל מחוץ לבסיס.

"תגיד", שאלנו את עופר לפתע, ממש על סף פרידה, כשעמדנו שלושתנו בפתח החמ"ל שלו, "כמה זמן לא ראית את הבית והמשפחה?"

עופר וינטר חשב כמה שניות, ולבסוף הרים את כתפיו והפטיר בטבעיות: "לא יודע, לא זוכר".

ואולי זה אומר הכל.