המלחמה הנוכחית עם החמאס מתמקדת באלמנט חדש ומפחיד, אחד שלא פגשנו באף מלחמה קודמת. עד עכשיו, המלחמות שלנו כללו לחימה פנים אל פנים, טנקים, מטוסים, גשרים, אוניות, שדות תעופה וכלי נשק, אך במהלך מבצע "צוק איתן", הרבה מההתמקדות היא על איום חדש: המנהרות.

בפעם הראשונה, האיום הוא לא מעל הקרקע, הוא מוסתר במעמקים. במשך שנים, החמאס יצר מבוך וירטואלי שלמנהרות מתחת לאדמה.הרשת הקטלנית יוצאת ממרתפים ומבתים פרטיים בעזה אל תוך ישראל - כלי לפיגועי טרור המוניים נגד יהודים.

על מנת להתמודד עם האיום הזה, צה"ל היה צריך לחפור עמוק, מתחת לבתי חולים, מסגדים ובתים פרטיים, בהם הם גילו מצבורים של נשק, רובים, מקלעים, משגרים, חומרי הרדמה, מדי צה"ל ועוד - כולם נשקים קטלניים עם פוטנציאל לגרימת נזק בל ישוער לעם היהודי.

מבצע "צוק איתן" חשף את המנהרות האלה, אבל הוא גם יצר סוג חדש של מנהרות: מנהרות של אהבה.

במהלך מלחמה זו, אנחנו כבר חפרנו עמוק לתוך עצמנו וגילינו מנהרות רבות עוצמה של אהבה שעוברת בכל שכבות העם שלנו, מנהרות המחברות אותנו זה לזה ולאחינו ואחיותינו בישראל. אנחנו אומה שאכפת לה, ללא קשר להבדלים חיצוניים בינינו.

אחי, ד"ר מוטי ויגלר, מנהל המחלקה לכירורגיית כף היד במרכז הרפואי רבין, עזב בשבוע שעבר הכול כדי להשתתף בהלוויה של אדם שמעולם לא פגש. החייל הבודד שון כרמלי נהרג בקרב, בני משפחתו חיים באמריקה. כשאחי הגיע להלוויה, הוא גילה שעוד 20,000 אנשים הגיעו כדי לכבד וללוות את הגיבור האמיץ.

יום לאחר מכן חייל בודד נוסף, מקס שטיינברג, נהרג, ו -30,000 איש השתתפו בלוויה שלו. ומנהרות האהבה ממשיכות להתרחב ולהתארך. ב"שבעה", 300 אנשים, כמעט כולם זרים גמורים, הגיעו לנחם את ההורים של הצעירים האמיצים האלה. זרים ברחוב מגלים כמות עצומה של אכפתיות ודאגה אחד לשני, גם בזמנים קשים אלה. זר משתמש בגופו כדי להגן על אב ובנו ממתקפת טילים. חסידי ברסלב רוקדים עם החיילים בחזית. חב"ד מעניקה אריזות שי. אנשים מכל תחומי החיים, מכל רחבי העולם, מתחברים דרך מנהרות של אהבה וחמלה כדי לספק לחיילי צה"ל את צרכיהם.

חמאס נבנה אולי ממנהרות טרור, אבל אנחנו נבנים ומתחזקים ממנהרות של אהבה. אנו עשויים להיות שונים מבחינה חיצונית - אחד נראה חרדי, אחר חילוני; אחד הוא ליכודניק, והשני הוא חסידי - אבל בשעת האמת, אנחנו יודעים איך להתעלם מההבדלים החיצוניים ולחפור עמוק, תוך התמקדות במשותף בינינו: אנחנו עם אחד, עם לב אחד ועם נשמה אחת.

אנו נמצאים כיום בתקופה של שלושת השבועות של אבל על חורבן בית המקדש. בית המקדש נחרב בגלל מעשים של שנאה מופקרת, והוא ייבנה מחדש על ידי פעולות של אהבה וחסד.

אז, נו, אלוקים, למה אתה מחכה?!