כשהייתי ילד, נסענו פעם עם כל המשפחה מעפולה לירושלים. בדרך זרקו עלינו בקבוק תבערה והחוויה הזו נחקקה במוחי. כמה ימים לאחר-מכן, כנראה בהשפעת סיסמה ששמעתי ברחוב, אמרתי בבית "מוות לערבים". אבא שלי נחרד עד עמקי נשמתו. הוא לקח אותי לארון הספרים, הוציא סידור תפילה והראה לי אחד מהפסוקים "צדיק ה' בכל דרכיו, ורחמיו על כל מעשיו." "גם את הערבים ברא הקדוש ברוך הוא" הוא אמר, "נכון, את המחבלים צריך להעניש במלוא החומרה, אבל חס ושלום לרצות להרוג את כולם."
השבוע נזכרתי בכך עם פרסום החדשות בהם – כפי המדווח – יהודים הרגו נער ערבי על לא עוול בכפו. הם קוראים לכך נקמה אבל אנו יודעים שזו רק השתלהבות יצר. כמה חבל שהם לא פתחו את סידור התפילה והתבוננו במה שכתוב בו!
משטרת ישראל פעלה בנחישות ובמהירות לעצירת הרוצחים. כעת עליה להפנות את משאביה באותה נחישות לעצור את המתפרעים ברחבי הארץ. עבור כל מי שלא נמצא במדים, עלינו תמיד לזכור ולהזכיר לכולם את עובדת היות כולנו ברואי א-ל אחד, עם מטרה אחת: להוסיף במעשי טוב וחסד עבור העולם כולו.
כתוב תגובה