כשהייתי ילד, נסענו פעם עם כל המשפחה מעפולה לירושלים. בדרך זרקו עלינו בקבוק תבערה והחוויה הזו נחקקה במוחי. כמה ימים לאחר-מכן, כנראה בהשפעת סיסמה ששמעתי ברחוב, אמרתי בבית "מוות לערבים". אבא שלי נחרד עד עמקי נשמתו. הוא לקח אותי לארון הספרים, הוציא סידור תפילה והראה לי אחד מהפסוקים "צדיק ה' בכל דרכיו, ורחמיו על כל מעשיו." "גם את הערבים ברא הקדוש ברוך הוא" הוא אמר, "נכון, את המחבלים צריך להעניש במלוא החומרה, אבל חס ושלום לרצות להרוג את כולם."
השבוע נזכרתי בכך עם פרסום החדשות בהם – כפי המדווח – יהודים הרגו נער ערבי על לא עוול בכפו. הם קוראים לכך נקמה אבל אנו יודעים שזו רק השתלהבות יצר. כמה חבל שהם לא פתחו את סידור התפילה והתבוננו במה שכתוב בו!
משטרת ישראל פעלה בנחישות ובמהירות לעצירת הרוצחים. כעת עליה להפנות את משאביה באותה נחישות לעצור את המתפרעים ברחבי הארץ. עבור כל מי שלא נמצא במדים, עלינו תמיד לזכור ולהזכיר לכולם את עובדת היות כולנו ברואי א-ל אחד, עם מטרה אחת: להוסיף במעשי טוב וחסד עבור העולם כולו.
עלילת דם לא לתת יד לעלילת הדם. ישר כולם החליטו שזה יהודים?
המשטרה רצתה לכסות את עצמה אז כמו תמיד היא גיבורה על ילדים יהודים. עצרה באלימות נוראה נערים קטינים יהודים. כבר בבית שלהם בעת המעצר חישמלו אותם בטייזר בצוואר. מחזיקים אותם בתנאים קשים מאוד. אפילו חתול יודה ברצח שלא עשה עם מכות חשמל כאלה. לא נתנו להם לראות עורך דין, איזה מין משפט זה בלי עורך דין? זה מחטף של המשטרה! רחמנות עליהם. עובדה שברגע שאפשרו לחלק מהם לראות עורך דין, תוך יומיים הם שוחררו כי עורכי הדין מיד הוכיחו שאין להם שום קשר לעניין. יהודים אל תהיו תמימים, שקוף שזו עלילת דם.