שאלה:
יש לי לפעמים מצבי רוח משתנים. זה קשה לי, אבל עוד יותר קשה לי שבעלי פשוט מתעלם ממני כשזה קורה. אני מרגישה שהוא מתקרב אלי רק כשאני נחמדה. כשאני עצבנית או מצוברחת, הוא הולך לפינה שלו ומתעלם. זה מאוד פוגע, ואני מרגישה שזה רק מגדיל אצלי את המצב רוח השלילי. הוא אומר שאין לו כוח לשטויות שלי… וזה מתסכל. אני באמת מנסה שיהיה נעים ושמח בבית, אבל לפעמים גם אני נופלת… ואז הוא נעלם. אוף, זה קשה!
תשובה:
קראתי את שאלתך ואת התיאור המצער על הקושי שאתם מתמודדים עימו. את מתארת מציאות שבה לפי תיאורך, את בסך הכל משתדלת לשמור על אווירה נעימה בבית, אך כשמשהו מתפקשש (וזה קורה לכולנו..) כשאין לך מצב רוח וכדו', בעלך מתקשה להתמודד עם זה, מתרחק ומתעלם.
התחושה שלך שבעלך מתקרב אליך רק כשאת "נחמדה" היא אכן מכאיבה ופוגעת. כולנו רוצים לחוש שאנו אהובים ורצויים בכל מצב, ובלי קשר למצב הרוח שלנו. ייתכן שהתנהגות זו של בעלך גורמת לך לחוש שהוא לא רוצה בקרבתך, או שהוא אוהב אותך רק כשאת "בטוב". תחושה זו, כך נדמה לי, הינה הקשה ביותר בתוך ההתמודדות הזו.
כפתיחה לדבריי אני מוכרחה לכתוב לך כי התיאור שכתבת מוכר לי מתוך שיחות עם עשרות זוגות. גברים ונשים הם שונים, ולא פעם זה מתבטא גם בפער הזה. כאשר האישה מתארת למשל שהיא לחוצה, או עצובה, והאיש לא יודע מה לעשות…
זה וודאי לא קל לאישה אבל, חשוב שנזכור זה גם לא קל לאיש. ואסביר.
אצל גברים באופן כללי (וזה גם נבדק בתצלומי מוח!) היכולת הרגשית פחות מפותחת וחדה מזו של הנשים. (זו הגדרה מכלילה ותמיד יש יוצאים מן הכלל). ממילא יותר קשה להם לדעת איך להגיב נכון וכיצד להתמודד עם מצבים רגשיים מורכבים. עוד יותר מכך לא פעם זה מביא אותם לתחושת חוסר אונים, לרגשות אשמה על המצב ולקושי פנימי גדול.
זה מה שנדמה לי כי קורה גם לבעלך.
הוא לא יודע מה לעשות מול המצבי רוח שלך. נדמה שהוא מאבד את תחושת הביטחון שלו, ולכן יותר קל לו פשוט להעלם… אין זה קשור כלל לרגשות שלו כלפייך, או לרצון שלו שיהיה לך טוב, אלא שייתכן מאוד כי הוא אינו יודע איך, מה וכיצד להתנהג או לפעול. יתרה מכך, לעיתים דווקא האהבה הגדולה לאישה והרצון שהיא תהייה מאושרת, מגבירים את תחושת חוסר האונים ואת התסכול של האיש על המצב.
אספר לך מקרה אחד שהיה אצלי לפני כשנתיים. האישה תיארה באופן כללי תחושת בדידות רגשית, כאשר היא עצובה או מוטרדת, בעלה אינו תומך בה. הבעל השיב ואמר, שהוא פשוט לא יודע מה לעשות במצבים הללו ולכן מעדיף לשתוק. הוא נהייה חסר אונים; ויותר מכך, הוא מרגיש שכל מה שהוא יגיד או יעשה, יהיה לא טוב. "היא במצב רוח כזה שכל דבר שאני אעשה זה לא טוב. אז אני מעדיף לעמוד בצד, עד שהיא תירגע לבד..."
התגובה שלו בוודאי לא הייתה נעימה לאשתו, אך היא הבינה שהוא עצמו לא יודע איך להתמודד. אחת ההדרכות שנתתי להם, ואני רוצה לכתוב גם לך זה ללמד את הבעל ולתת לו הכלים (או המשפטים) הנכונים שיוכל להשתמש בהם ולהגיב בזמנים הללו. תאמרי לו כמה זה חשוב לך ומחזק את הביטחון שלך שהוא לא עוזב אותך כשקשה לך. כשהוא מנסה להתקרב אליך גם כשאת לא "במצב רוח". בזמנים של קרבה ופתיחות תפרטי לו "כשאני נכנסת למצב רוח עצבני, אני זקוקה ש..", כשאני עצובה אני מחכה ש…", "כשאני בלחץ אני צריכה ש..". זה יביא גם אותך לחיזוק המודעות העצמאית שלך, להבין ולהכיר מה מחזק אותך ומה מחליש.
תני לו כלים מעשיים, רעיונות, מילים, עצות. כל מה שבעזרת השם יוכל לסייע לבעלך ללמוד אותך, ולהיות פחות חסר אונים כשאת זקוקה לתמיכה שלו.
נקודה נוספת וחשובה גם היא היא היכולת שלך לקבל את מה שהוא נותן, מבלי לבקר. לא בטוח שמיד בהתחלה הוא יידע ויבין איך להגיב לך נכון. לא תמיד זה יהיה תואם את מה שבדיוק רצית לשמוע, אבל חשוב שלא תדחי אותו. שלא תבטלי את דבריו או תבקרי אותו. אתם, כך אני מקווה בעבורכם, תכנסו לתהליך של למידה עמוקה יותר האחד את השני. אך השינוי לא יקרה ברגע. זה ייקח את הזמן והקצב בכדי להפנים ולבנות כלים פנימיים של הכלה וקרבה. לכן חשוב מאוד שתפרגני לו על כך שהוא מנסה, תחזקי אותו על כך שהוא כבר לא נעלם. ושוב לאחר זמן, כשתהיו באווירה טובה ופתוחה תוכלו לדבר על זה, לשתף בתחושות ההדדיות, וללמד אותו מה מחזק אותך יותר ומה פחות.
העיקר הוא שבעלך יחוש שאת איתו ולא נגדו. שאת מבינה גם את הצד שלו, ודווקא מתוך כך שהוא יקר ואהוב לך, את כל כך זקוקה לתמיכה ולאהבה שלו בזמנים המורכבים הללו.
ועוד דבר לסיום: המצבי רוח שלך הם טבעיים. את לא צריכה להרגיש אשמה בגלל זה. זה קורה, וזה נורמלי, וכמו שכתבת בדברייך, קודם כל זה קשה בעבורך. אני מבינה את הקושי שלך, ומתפללת יחד איתך שתעברו בהצלחה את הניסיון הזה, שתצליחו להיות פתוחים וקשובים לדבר על זה, ללמוד את הצרכים השונים, ובעזרת השם להתקרב גם מתוך קושי או מורכבות.
זהו שלב חשוב בהתפתחות הזוגית (והאישית) שלכם, והלוואי שתצליחו!
כתוב תגובה