בעלי תמיד ממציא תירוצים

שאלה:

יש לי בעיה קטנה ואשמח לקבל עצה. התחתנתי ב״ה לפני כחצי שנה, ואני מרגישה שבעלי לא יודע לדבר בכנות. הוא ממציא כל מיני תירוצים בשביל להשיג משהו שהוא רוצה. למשל במקום להגיד שהוא עייף הוא יגיד שכואבת לו הרגל... במקום להגיד שהוא צריך להתעכב בעבודה, הוא יגיד שיש פקק בכביש וכדומה. זו התנהגות מאוד ילדותית בעיני! אני לא יכולה לסבול חוסר כנות, וזה ממש פוגע בי! אני כבר מיואשת!

תשובה:

שלום לך יקרה,

ראשית אני שמחה על כך שכתבת ופנית כבר כעת, אחרי חצי שנה, ולא חיכית עם זה עוד ועוד. לא פעם יש לנו נטייה להתעלם מקשיים מתוך מחשבה שזה "יעבור", ובכך אנו עלולים לחזק את הקושי ולהגדיל אותו, במקום לפתור ולהתמודד עמו כשהוא עוד קטן ופשוט יחסית.

ולשאלתך. אני מסכימה איתך כי כנות הינה אחת מהמרכיבים החשובים בבניית זוגיות חיובית ובטוחה. חוסר כנות לעומת זאת, שקרים והסתרות, עלולים להחליש את חוויות הביטחון והאמון הזוגי.

עם זאת, נדמה לי כי חשוב להבין קצת יותר לעומק מהי כנות אמתית. בייחוד בתוך קשר זוגי.

את בטח מכירה את האנשים שאומרים: "מה שיש לי בלב אני מיד אומר!". אנשים ישירים ולעיתים גם בוטים ופוגעים. הם אמנם "כנים" אך לא פעם, מכיוון שהם אינם מחפשים את הדרך הנכונה כיצד לומר דברים ובאיזה אופן לשתף את האחרים בתחושותיהם, הם דווקא הורסים ומקלקלים.

כשאני אומרת למשל לבן הזוג: "נמאס לי ממך" אני אולי כנה, אך אני רק הורסת וגורמת לו לחוש דחוי ומרוחק. אך כשאני אומרת: "קשה לי עם כך ש... הייתי רוצה ש..." אני גם כנה וגם שומרת על הכבוד ההדדי ועל אפשרות לתקשורת טובה ומקדמת.

כנות מאפשרת לחזק את האינטימיות והביטחון בקשר הזוגי, היא מבטאת את המקום בו אנחנו מסוגלים לשתף האחד את השני מבלי לחשוש שיפגעו בנו (ומבלי לפגוע), שיאשימו או יזלזלו. שיתוף שמשתדל להבין, לדבר בכבוד, לבנות ולא להרוס.

ואחרי הקדמה זו אני רוצה לחזור לשאלתך. מתוך דברייך נראה כי בעלך מתקשה לשתף ולדבר בכנות, אפילו על הדברים הפשוטים והטבעיים שבשגרת החיים. לשתף למשל בכך שהוא עייף, או חולה, או רעב וכדומה. מתוך זאת, מעניין לנסות ולהבין מה מקשה עליו. מה חוסם אותו מלומר לך בכנות שהוא עייף או שהוא מתעכב.

כיוון שאינני מכירה את בעלך, אני יכולה רק לנסות ולשער.

ייתכן כי בעלך חושש, גם בדברים שנראים לנו מהצד פעוטים לכאורה, מלחוש ביקורת או תחושת אשמה. אולי הוא גדל בסביבה שבה הוא חש אשמה לעיתים קרובות ולכן "מעדיף" להמציא סיבות רק לא לחוש אשם או לא בסדר. כלומר, ייתכן והסיבה שהוא מעדיף למצוא סיבה חיצונית, ולא לומר בפשטות למשל שהוא עייף, נובעת מכך שהוא חושש מכך שתאשימי אותו שהוא עצלן או ישנוני...

כמובן שאין זה אומר שאת באמת אשמה או שאת מבקרת אותו. זה יכול להעיד על מחסומים שיש בתוכו ביצירת תקשורת פתוחה, על הקושי שלו לתת אמון ולחוש בטוח. לכן הוא מחפש תירוצים כמו ילד שלא מגלה להוריו את האמת מחשש שיכעסו עליו.

מתוך זאת וראשית לכל, נראה כי חשוב לשוחח על כך בנעימות, ובלי שום האשמה. אני ממליצה לך לנסות ולהביע התעניינות כנה בבעלך ובקושי שלו לתאר את צרכיו בפשטות. תשאלי אותו מה חוסם אותו? מה מקשה עליו לשתף בכנות? וגם מה את יכולה לעשות בכדי לסייע לו להיפתח ולהרגיש בנוח?

חשוב שתשוחחו על כך בלי קשר למקרה ספציפי. אלא מתוך התעניינות בקושי שלו, ומתוך רצון אמתי לבסס את התקשורת שלכם על כנות, אמון ובטחון.

דבר נוסף, כמו שכתבתי בתחילה, בכדי לבסס את התקשורת הפתוחה והכנה מוכרחים ללמוד איך לומר דברים. איך לשתף ולהביע (גם כעס ותסכול). תנסי להתבונן על עצמך ועל הדרך בה את משתפת אותו בתחושותיך. האם זו דרך נעימה? מכבדת? מאפשרת? נדמה לי כי ככל שבעלך יחוש בטוח ולא "מאויים" (ושוב, אין זה אומר שאת אשמה בכך) בקשר איתך, כך בעז"ה הוא יוכל לדבר בפשטות ובלי תירוצים.

לסיום הדברים, אולי כדאי שתקדישו זמן לקרוא יחד ספרי זוגיות או מאמרים שעוסקים בתקשורת ובשותפות זוגית. תלמדו על נושא זה (שוב, מתוך אווירה טובה), ותחשבו יחד מה כל אחד מכם יכול לקחת על עצמו וליישם.

שואלת יקרה,

אל תתייאשי. אני מבינה את הקושי והכאב, אך אתם בתחילת הדרך. אתם בונים כעט לאט ובהדרגה את התקשורת בניכם. את הסגנון, הדרך, האופי. הבניה היא לא תמיד קלה, לעיתים גם מעייפת ומתישה, אך היא זו שמאפשרת לנו להגדיל ולפתח את האושר והאהבה שבינינו.