היה זה סוד כמוס שעבר רק בין בני המשפחה, והם לא הסכימו לגלות אותו לאיש.

מדובר בדרך הסודית בה הכינו את הקטורת, אותה תערובת של צמחים ריחניים שהעלו על המזבח מדי יום בבית המקדש. למשפחה שהופקדה על הכנת הקטורת קראו 'בית אבטינס', ולמרות הפצרותיהם של חכמי ישראל הם סירבו לגלות את סוד הכנת הקטורת.

החכמים כעסו, פיטרו אותם והביאו במקומם הביאו אמנים מאלכסנדריה שבמצרים.

האמנים המצריים אכן הצליחו להשיג את הריח המבוקש, בהבדל 'קטן': עשן הקטורת של בית אבטינס היה מיתמר ועולה כמו מקל יפהפה, בעוד עשן הקטורת שלהם התפזר לכאן ולכאן.

מחוסר ברירה נאלצו החכמים לקרוא לאנשי בית אבטינס ולמנות אותם שוב למשרה החשובה.

לאחר מו"מ – במהלכו הצליחו האמנים להשיג העלאה דרסטית בשכרם – שאלו אותם החכמים:

"מדוע הינכם מתעקשים שלא לגלות את הסוד לאחרים? האם אתם עושים זאת כדי לשמור על מעמדכם ושכרכם?"

"אנו עושים זאת רק מתוך חשש שכאשר ייחרב בית המקדש, יקחו אנשים לא הגונים את סודנו וישתמשו בו כדי להעלות קטורת לעבודה זרה" הם השיבו.

אמרו עליהם שהם קיימו את מלאכתם באמונה, עד שנשותיהן מעולם לא יצאו כשהן מבושמות; וכאשר היו בניהם נושאים נשים, הם היו מתנים עם כלותיהם שלא יתבשמו אף הם, וכל זאת כדי שאיש לא יחשוד בהם שהם גנבו מסממני הקטורת לשימוש אישי.

(על-פי מסכת יומא, לח א)