שאלה:

באתר שלכם קראתי כי בראש חודש שבט משה רבינו כינס את עם ישראל, ותירגם להם את התורה בשבעים שפות. זה נשמע לי קצת מוזר: האם היו יהודים שדיברו עוד שפות חוץ מעברית?

תשובה:

קראת נכון. בתורה1 נאמר כי "בארבעים שנה בעשתי עשר חודש באחד לחודש" (קרא: בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, בחודש ה-11 – את החודשים בלוח העברי סופרים מחודש ניסן, ובהתאם לכך חודש שבט הוא החודש ה-11 – בראשון לחודש, כלומר בראש חודש) "הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר."

המדרש2 מסביר כי המילים באר היטב באות לרמז כי הוא הסביר להם בכל שבעים השפות שהיו קיימות אז בעולם.

אבל מדוע באמת? האם היו יהודים שלא ידעו לדבר לשון הקודש, ועבורם היו צריכים לתרגם לשפה אחרת?

קיימים על כך הסברים שונים.

הסבר אחד3 מציין כי בהתחשב בכך שלאומה בת שישים ריבוא בני אדם, ברור שהיו ביניהם קבוצות שדיברו שפות שונות. לכך תוכל להוסיף את העובדה שיחד עם בני ישראל עלו ממצרים "ערב רב", כלומר תערובת של גרים מאומות שונות. לפי הסבר זה, משה אכן חשש שבין המאזינים יהיו כאלו שלא יבינו את השפה המקורית של החומש ותירגם זאת לשפתם שלהם.

פירוש אחר4 מסביר שמשה למעשה התכונן לקראת גלות בני ישראל. הוא ידע שיחלוף זמן והעם יגלה בין אומות העולם ושפתם המקורית תשתכח מהם. לפיכך הוא רצה שהתורה תהיה זמינה עבורם בכל שפה ובכל מקום.

הסברו של הרבי

שני פירושים אלו מעוררים תמיהה. אם בקרב בני-ישראל היו כאלו שנזקקו לתרגום, מדוע חיכה משה עד לכמה שבועות לפני פטירתו כדי לתרגם להם את התורה? ואם הדבר נעשה עבור בני-ישראל שיגלו לבין אומות העולם, מדוע היה משה צריך לתרגם את התורה בעצמו? הלא יחלוף זמן רב עד לזמן בו הם יזדקקו לתרגום. חכמי ישראל באותם הימים בטח יוכלו לעשות זאת בעצמם!

לאור שתי שאלות אלו, מציע הרבי5 הסבר מיוחד. משה רבינו ידע כי בשלב כלשהו התורה תתורגם לכל אותן שפות, אבל הוא רצה שהתרגום ייעשה כבר על-ידו, וכך יקבל מימד של קדושה. בכך שהתרגום נעשה על-ידי מי שקיבל את התורה מהר סיני, גם אדם שילמד בגירסה המתורגמת יכול לדעת שזוהי אותה התורה, והוא לא לומד גירסה מופחתת, חלילה, של התורה.

כאשר יהודים שביקשו להתקרב לדרך אבותיהם היו פונים אל הרבי ומבקשים ללמוד עברית, היה הרבי מציין כי אין צורך ללמוד בידיעת עברית כתנאי מקדים ללימוד התורה. בעברית, רוסית או צרפתית או בכל שפה אחרת: קדושתה והשפעתה של התורה נצחית בכל שפה.