שאלה:
כששירתתי בצה"ל, שירתו כמה חבדניקי"ם יחד עמי בגדוד. כיום, במסגרת עבודתי, יוצא לי להיפגש לא פעם עם חבדניקי"ם שעובדים בתחום ההיי-טק. הייתי מעוניין לדעת אם כן מה עמדתכם בכל הקשור לשוויון בנטל וגיוס בחורי הישיבות.
תשובה:
אכן, כפי שכתבת, חסידי חב"ד רבים משרתים בצה"ל לאחר סיום הלימודים וכן משתלבים במעגל העבודה. האהבה שהפגין הרבי מליובאוויטש זצ"ל לחיילי צה"ל, לצד ההערכה הרבה על הקרבתם למען ביטחון העם היושב בציון, לא ידעה גבולות.
בשאלתך אתה מבקש לדעת "מה עמדתכם בכל הקשור לשוויון בנטל", אבל יותר משחשוב לדעת מהי עמדתנו, חשוב לדעת מה אומרת התורה, וכיצד עם ישראל התנהג במבחן ההיסטוריה.
ההיסטוריה תלמד אותנו ש:
א. מתי שהיה צורך בכך והם יכלו לעשות זאת, היהודים הקימו צבא או כוח מיוחד שיגן עליהם. גם בתקופות בהם שרר שלטון יהודי בארץ וגם כאשר העם גלה מארצו, היו כוחות מזוינים שנועדו להגנה והתקפה.
ב. לצד הצבא, התקיים לימוד תורה בבתי המדרש ובישיבות.
בין שתי קבוצות אלו שררה הערכה הדדית, מתוך הבנה ששתיהן נחוצות לשמירת העם. התלמוד מביא משפט מעניין על דוד המלך ויואב בן צרויה, שאולי ניתן לקרוא לו הרמטכ"ל של אותם הימים: "אלמלא דוד (שישב ועסק בתורה), לא עשה יואב מלחמה; ואלמלא יואב (שנלחם), לא עסק דוד בתורה".
הבה נקפוץ מאות שנים קדימה, לעידן המודרני. האם יש למישהו ספק שרבות ממלחמות ישראל נוצחו רק באמצעות נס גלוי של בורא העולם? חשוב על מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור – בה למרות האבידות הגדולות הצלחנו לשרוד התקפת ענק – ועוד. ברור שרק בזכות נס מבורא העולם אנו שורדים, למרות עשרות מדינות עויינות הסובבות אותנו. איך אמר בן גוריון? "כל יהודי שאינו מאמין בניסים אינו ריאליסטי."
אנו נמצאים בקשר משולש: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. כעם אנו צריכים לחזק את הקשר שלנו עם הארץ ועם התורה.
מי שלא לומד בישיבה חייב לתרום את חלקו למען הארץ. ותלמיד שלומד בישיבה חייב להתייחס ללימודיו באותה רצינות ומסירות בה חייל קרבי מתייחס למשימות המוטלות עליו.
זהו שילוב שניצח וינצח.
נ.ב. אני ממליץ לך לצפות בסרטון "מגינים על הארץ, ביחד" עם דברים שאמר הרבי על הנושא.
בכל הכבוד הראוי, ההסתמכות על דברי התלמוד בדבר דוד ותורתו אל מול יואב שעסק במלחמה, אינה אלא הוצאת דברים מהקשרם ומענה שגוי. בשום מקום לא נכתב שדוד רק למד תורה ולא לחם - ככל הידוע לי, ההיפך הוא הנכון ודוד היה לוחם - ולעומתו יואב כביכול רק לחם ולא קרא אף מילה אחת בתורה. בכל חברה אנושית סבירה, אנשים עוסקים במגוון עניינים, אך כשהשעה קשה ויש צורך בלוחמים - הכל משתתפים, אפילו כלה יוצאת מחופתה וחתן ממשתה נגינתו. אותם דברים שבתלמוד לא נכתבו בשעת מצוקה בכוח אדם, וחזקה על כותב הדברים שהיה מציין זאת אילו זה היה המצב. את ההיפך מעמדתכם נלמד מפרשת ראובן, גד וחצי המנשה, שמשה ע"ה אמר להם "האחיכם יבואו במלחמה ואתם תשבו פה?". הם נענים לקריאתו ללא סייג, כצדיקים ולוחמים, ויוצאים למלחמה, אך לפי שיטתכם היה עליהם לומר למשה שמחציתם תישאר בעבה"י ללמוד תורה, ורק מחצית ילכו להילחם. זה כמובן חסק שחר. לדעתי התורה, המוסר והשכל הישר מחייבים גיוס כללי, לבטח כל עוד הסכנה לא חלפה ולצבא יש מחסור בלוחמים, לא למשחקים אלא להיאבק על עצם קיומו של עם ישראל.