הוא מתואר כיצור אכזרי וגם נבון ופיקח. הוא זכה לפרסום רב בשל שליחות מיוחדת שבביצועה כשל, ולימים הוא הציל את חייו של נביא נמלט.

זהו העורב.

אין ספק כי שמעתם את סיפורו של העורב ותפקידו בסיפור המבול, כאמור, בתנ"ך בתלמוד ובמדרשים ניתן למצוא סיפורים ואיזכורים נוספים הכרוכים בדמותו. הבה נערוך היכרות עם העורב...

העורבים נחלצים לעזרה (1)

קין רצח את הבל, ובכך הוא נכנס לדפי ההיסטוריה כרוצח הראשון בתולדות האנושות. הבל היה גם האדם הראשון שנפטר, ובעוד משפחת אדם הראשון התאבלה על פטירת הבן, הם לא ידעו מה בדיוק אמורים לעשות עם הגופה.

עורב אחד, מסופר במדרש1 , נחלץ לעזרה. הוא נטל עורב מת והביא אותו ליד אדם הראשון; חפר גומה באדמה והטמין את העורב המת בתוכה.

"רעיון מצויין!" קרא אדם הראשון. גם הוא חפר בור באדמה שהפך להיות הקבר הראשון בהיסטוריה, שם נקבר הבל.

בזכות מעשה זה קיבלו העורבים שכר כפול. ראשית, גם כאשר אביהם נוטש אותם, בורא העולם מביא להם את מזונם. ושנית, כשהם מבקשים מאלוקים שיוריד גשמים לעולם, הוא שומע את תפילתם. כמו שנאמר בספר התהילים2 : "נותן לבהמה לחמה, לבני עורב אשר יקראו."

העורב בזמן המבול

גם אם לא הכרתם את הסיפור על העורבים וקבורת הבל, את סיפור המבול ואת תפקידו של העורב בוודאי שמעתם: העורב היה בעל החיים הראשון שיצא מן התיבה, לאחר חודשים של חיים בתנאים לא תנאים בתיבה צפופה, הגיע הזמן לבדוק האם האדמה יבשה וניתן יהיה סוף-סוף לצאת.

"ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה, וישלח את העורב; ויצא יצוא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ. וישלח את היונה3 ..."

מסתבר כי כאן התגלתה אחת התכונות המכוערות של העורב: חשדנות וחוסר אימון. בתלמוד4 מובא כי העורב חשש לצאת מן התיבה בחשד שנח מקווה כי הוא ימות, כך הוא יוכל להינשא לבת זוגו. גם כשהוא יצא מחוסר ברירה, הוא לא התרחק מן התיבה כדי לוודא שאיש לא לוקח את אשתו5 .

המדרש6 מציג זאת באור שונה מעט. כשנח ציווה על העורב לצאת מן התיבה, התפתח ביניהם ויכוח. "מכל הבהמות, החיות והעופות הנמצאים בתיבה, מדוע אתה בוחר דווקא בי?" שאל העורב. נח לא חשב פעמיים והגיב: "אכן! הרי לשם מה העולם צריך אותך? אינך עוף כשר באכילה, ואף אסור להביא אותך כקורבן על המזבח!"

בורא העולם התערב בשיחתם ואמר לנח כי העורב צודק, שכן עוד יבוא היום והעולם יצטרך לעורב. מה שמביא אותנו אל הסיפור הבא...

העורבים נחלצים לעזרה (2)

זמנים רעים עברו על ישראל. הזוג המלכותי, אחאב ואיזבל, הפיצו את עבודת האלילים והסיתו את העם לעזוב את דרך הישר.

נביא בשם אליהו הופיע לפני אחאב. "חי7 ה' אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו!" הוא נשבע, "אם יהיה השנים האלה טל ומטר – כי אם על פי דברי". כעונש על חטאיהם, בצורת תשרור בארץ.

הנבואה התגשמה, ואחאב המלך ביקש למצוא את הנביא כדי לנקום בו. בורא העולם ציווה עליו לברוח ולהסתתר בנחל – הוא ישתה את מימי הנחל, וארוחתו תובא אליו מדי יום על-ידי עורבים.

וכך, מדי בוקר וערב היו מופיעים עורבים ומביאים לו לחם ובשר.

"מהיכן השיגו העורבים את המזון? משולחנו של יהושפט מלך יהודה, שכן הם לא רצו להיכנס לביתו של אחאב מלך ישראל, שהיה מלא בפסילים ובעבודת אלילים8 ."

העורב כמשל

בשיר השירים, שיר האהבה של בני ישראל ובורא העולם, נאמר על הבורא כי "ראשו כתם פז, קווצותיו תלתלים שחורות כעורב9 ."

דברים רבים למדו חז"ל מן התלתלים השחורות כעורב: ישנם דברים הנראים שחורים ומכוערים אך לאמיתו של דבר הם יפים10 ; זהו איזכור לדיו השחור בו משתמשים לכתיבת ספר תורה11 ; "במי התורה מתקיימת? במי שמשחיר ומעריב (קם בבוקר והולך לישון מאוחר) בהן".

יופי שחור ויופי לבן

כאן אנו רואים כי שערותיו של בורא העולם נמשלו כביכול לשערות שחורות, אך בפסוק אחר12 הן דווקא נמשלו לשערות לבנות. מדוע?

אדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מסביר13 כי יש יופי לבן ויופי שחור. היופי הלבן מרמז על מצוות עשה אותן יש לקיים, והיופי השחור – על מצוות הלא תעשה מהן יש להתרחק ולהישמר.

הלבן מסמל את גילוי האור, ומכאן מקור יופיו.

אך מקור היופי השחור מופיע דווקא מתוך ההסתר, האתגר וההתמודדות. דווקא כשאין אור, ועם זאת אנו שומרים בכל כוחנו על הקשר – זהו יופי נעלה אף יותר.